פוביה

פוביה הוא סוג מאוד שכיח של חרדה, עד כדי כך שהיא קיימת אצל כעשירית מהאוכלוסיה. פירוש השם הוא "פחד" ביוונית, אבל כיום המלה משמשת כמושג מקצועי לתיאור פחד מוגזם מפני אובייקט מסוים.

למרות שהפחד הוא מפני אובייקט ספציפי, כמו ג'וקים או מקומות סגורים, הרבה פעמים מדובר בתחושה של חרדה מוכללת או כרונית מהאובייקט או אובייקטים דומים, תוך נסיונות קיצוניים להמנע ממפגש איתו עד לכדי פגיעה בתפקוד.

כאשר אדם הסובל מפוביה נתקל באובייקט המאיים הוא יראה שינויים גופניים, כמו הזעת יתר, עלייה בלחץ הדם ובקצב הלב, תחושת סחרחורת, רעד, יובש בפה וכו'. מבחינה פסיכולוגית הוא יחוש אימה במתבטאת לרוב בתחושת חוסר אונים ובפחד מוות.

סוגי פוביות

חלק מהפוביות משותפות לאנשים רבים וחלקן הן נדירות יותר. סך הכל ישנן עדויות על מעל 150 פוביות שונות, כאשר נשים סובלות פי 2 מגברים מהתופעה.

בין הפוביות המוכרות:

•    אגרופוביה – פחד מפני מקומות פתוחים או ציבוריים. זוהי פוביה נפוצה, הקיימת אצל כ-5% מן האוכלוסיה, שמתפתחת פעמים רבות לאחר קבלת התקף חרדה במקום ציבורי. מדובר בפוביה מאוד בעייתית, כיוון שהסובלים מפוביה זו נמנעים כמעט לצאת מהבית ומוותרים על מפגשים חברתיים רק כדי לא להיקלע למקום שבו אינם חשים בטוחים.
•    פוביה חברתית – חשש מוגזם מפני סיטואציה חברתית מסוימת העלולה לגרום מבוכה או חוסר נעימות. לעתים מדובר במפגש עם אנשים חדשים, לעתים בדיבור בפני אנשים ועוד. החשש מביא להימנעות חברתית ולתחושת מצוקה.
•    פוביות ספציפיות: פוביה מחיה מסוימת, מדם, ממקומות סגורים ספציפיים (מטוסים, מעליות, מקומות חשוכים), פוביה מגבהים, פוביה ממים, פוביה מנהיגה ועוד.

כיצד  נוצרת פוביה?

ישנן תאוריות שונות באשר לגורמים המביאים להתפתחות פוביות. ישנם הטוענים כי קיימים אצל בני האדם מנגנונים מולדים, שבגינם אובייקטים מסוימים מעוררים בנו פחד בעוד כלפי אחרים אנו נותרים אדישים.

אותם אובייקטים שמעוררים את תגובת הפחד הם, לפי תאוריה זו, אובייקטים שפעם היוו סכנה על אנשים כגון נחשים או מקומות גבוהים. לעומתם יש הטוענים כי הגורם להתפתחות פחד קיצוני ממשהו הוא חוויה אישית שלילית מול אותו אובייקט.

למשל ילד שננשך מכלב עלול לפתח פוביה מכלבים שתימשך כל ימי חייו. כיום רוב הפסיכולוגים מסכימים כי שני הדברים- הפחד האנושי הטבוע בנו מפני דברים מסוימים יחד עם ההתנסויות האישיות- הם מקור הפוביות.

צריך לזכור שחרדה היא תגובה יעילה בחלק מהמקרים- הגוף מגיב לאיום צפוי על ידי שינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים, שיוצרים אפשרות לברוח או להילחם בגורם המאיים. אבל הימשכות של אותה תגובה ראשונית עלולה לגרום למתח רב, לפגיעה בתפקוד ולקשיים חברתיים ורגשיים.

הטיפול בפוביה

הטיפול בפוביות נחשב יעיל עבור מרבית האנשים, אך רבים מהסובלים מפוביה מוותרים על טיפול כיוון שהם יכולים להמנע מהאובייקט המפחיד, למשל הם לא עולים במעליות. לרוב האנשים הפונים לטיפול הם אלה שחווים פגיעה משמעותית בחיי החברה או בקריירה בעקבות הפוביה.

הטיפול בפוביה הוא לרוב טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכודינמי או טיפול קוגניטיבי התנהגותי. לעתים ניתנות תרופות הרגעה,  אך לרוב זה לא פותר את הבעיה אלא רק מרגיע לקראת מפגש עם אובייקט הפחד.

טיפול פסיכודינמי: במהלך הטיפול מנסים להגיע לשורש הבעיה, לגלות את הטראומה שיצרה את הפוביה או את הקונפליקט העמוק שעומד מאחורי החרדה, לפי התפיסה הדינמית. זהו טיפול ארוך טווח ומעמיק, שנוגע בתחומים רבים.

טיפול קוגנטיבי- התנהגותי: נחשב לטיפול מאוד מוצלח בפוביות. טיפול זה משלב מספר טכניקות של שינוי המחשבות לגבי האובייקט המאיים, לצד יצירת שינוי התנהגותי באמצעות תרגילים שונים.

אחת הטכניקות המובילות בטיפול זה היא "הקהיה שיטתית"- טיפול בו נערכת חשיפה הדרגתית למקור הפוביה, בשילוב טכניקות הרפיה, עד שניתן לפגוש באובייקט ללא תחושות החרדה הנלוות.

למשל אם הפוביה היא למעליות, בתחילת הטיפול המטופל יתבקש לדמיין את עצמו במעלית, בהמשך הוא רק ייכנס למעלית מבלי לעלות בה, אחר כך יעלה בליווי המטפל ורק בסוף יעלה לבדו. המטפל מלווה את המטופל בחשיפה כך שהיא מאבדת מהאפקט המאיים שלה והמטופל נוכח ביכולתו להתמודד עם האיום.

טכניקה נוספת היא חשיפה אינטנסיבית לאובייקט הפוביה בלי יכולת לברוח, וכן צפיה במישהו אחר שנחשף לאובייקט- כך המטופל רואה שאין בסיס לחרדה שלו. זהו טיפול קצר- טווח שממוקד בבעיה הספציפית של הפוביה.