פסיכולוגיה התפתחותית היא ענף מרכזי במדע הפסיכולוגיה שמטרתו לתאר ולחקור שינויים באדם לאורך זמן. היא בוחנת את התפתחות האדם מגיל הינקות ומנסה להבין כיצד הוא נהפך מתינוק לאדם בוגר.
בעבר גרסה הפסיכולוגיה כי האדם מסיים את מרבית התפתחותו כבר בגיל מוקדם מאוד. למשל, פרויד, אבי הפסיכואנליזה סבר כי אישיותו של הילד מתעצבת עד גיל 5 לערך.
היום מסתכלת הפסיכולוגיה ההתפתחותית על התפתחות הילד תחת עדשה פחות דטרמיניסטית, והיא מזהה שינויים גם בגילאים הרבה יותר מאוחרים.
היבטים מרכזיים בהתפתחות הפרט הנחקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית
ההיבט הקוגניטיבי
היבט זה עוסק בהתפתחות החשיבה של האדם.
בתחום זה מתבצע למעשה המחקר שבודק כיצד מתפתחים מבנים קוגניטיביים שונים אצל הילד, כגון זיכרון, חשיבה סמלית, קביעות אובייקט (ההבנה שאובייקטים ממשיכים להיות קיימים גם כשהם יוצאים מטווח ראייתנו), שימור חומר, שימור כמות וצורה ועוד.
היבט זה מזוהה בעיקר עם פיאז'ה, תיאורטיקן שפיתח תיאוריה מקיפה של התפתחות קוגניטיבית אצל ילדים. התיאוריה שלו מראה כיצד כל הילדים מתפתחים מבחינה קוגניטיבית באותו האופן, כשהתפתחותם הקוגניטיבית מתבצעת על ידי מעבר דרך שלבים קבועים.
ההיבט הרגשי- חברתי
היבט זה עוסק בהתפתחות הרגשות של הילד ובהתפתחות יחסיו עם הסביבה. למשל, ישנם רגשות פשוטים יותר שהפעוט חווה בגילאים מוקדמים, ואלו מתחלפים אחר כך ברגשות מורכבים יותר.
מההיבט החברתי, הפסיכולוגיה ההתפתחותית גורסת כי לא ניתן להבין את ההתפתחות מבלי לקחת בחשבון את יחסי הילד עם מטפליו. למשל, תיאורטיקן בשם בולבי גרס כי אופי הקשר עם המטפלים העיקריים של הילד הוא שישפיע על "מודל העבודה הפנימי" של הילד, דהיינו, על האופן בו יראה הילד בהמשך חייו בני אדם ומערכות יחסים, ועל כן על אופיין של מערכות היחסים שלו.
היבט חברתי נוסף שנחקר רבות הוא "תיאוריית המיינד", היינו, מתי ילדים מתחילים להבין שלאנשים אחרים יש מיינד (תודעה) שהילד אינו רואה, ושהמיינד של הילד שונה ממיינד של אנשים אחרים, באופן כזה שאם למשל הילד יודע משהו זה לא אומר שגם אנשים אחרים יודעים את אותו הדבר.
התפתחות האישיות
בהיבט זה עסקו בעיקר תיאוריות מוקדמות יותר, כגון התיאוריה הפסיכואנליטית, שניסתה להבין כיצד מתפתחת אישיות הילד בשלבים המוקדמים של חייו. פרויד למשל גרס כי האישיות מתפתחת דרך מספר מצומצם של שלבים קבועים מראש, ושאישיות הילד תושלם עד היותו בן 5 שנים לערך.
תיאוריות פסיכואנליטיות מאוחרות יותר, כמו התיאוריה של אריקסון, הרחיבו את טווח הגילאים בו יכול להתקיים שינוי משמעותי באישיות וגרסו כי שינוי כזה יכול להתקיים אפילו בגילאי הזקנה.
הילד והסביבה
הפסיכולוגיה ההתפתחותית, על אף המיקוד שהיא שמה בהיבטים שונים בהתפתחות, אינה מתייחסת לילד כנפרד מסביבתו. כיום היא מדגישה את כל המעגלים שמשפיעים על הילד, כגון משפחה, קהילה וחברה רחבה יותר. כמו כן, היא אינה מתעלמת מהיבטים אבולוציוניים וגנטיים שמשפיעים מטבע הדברים על הילד, ומכניסה גם אותם לתיאוריות שלה.
כלומר, ניתן לאמר כי ענף הפסיכולוגיה ההתפתחותית מתעתד לתת תשתית תיאורטית מאוד רחבה להתפתחות הילד, מבלי לזנוח שום פרט שעשוי להשפיע עליו. הדבר יוצר מסגרת תיאורטית מאוד רחבה ומקיפה להבנת התפתחות הילד.
בנוסף, חשוב לציין שענף הפסיכולוגיה ההתפתחותית רואה עצמו כמדע לכל דבר. על כן, הוא משתמש בכלים מדעיים על מנת לחקור את התופעות השונות. כל התיאוריות שעולות צריכות להיתמך על ידי מחקרים מדעיים שעומדים בכללים המדעיים האקדמאיים. הכלים בהם משתמשת הפסיכולוגיה ההתפתחותית הם רבים ומגוונים, ובאמצעותם אנו מבינים היום היבטים רבים בהתפתחות הילד ומסוגלים לסייע לילדים שהיבט זה או אחר אינו מתפתח אצלם בקצב המצופה.
