הטיפול עובד הן במישור הנפשי – רגשי (כמו בפסיכותראפיה הקלאסית) והן במישור הגופני.
גישה נוספת של פסיכותרפיה היא פסיכותרפיה רוחנית, הרואה חשיבות בחיבור לנפש ולמודעות הפנימית של האדם לשם טיפול.
התפתחות הפסיכותרפיה הגופנית
הוגה הפסיכותרפיה הגופנית הוא וילהלם רייך, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שהיה תלמידו של זיגמונד פרויד. רייך טען שקיים קשר בין המצב הרגשי של המטופל למצבו הגופני. את השערותיו הראשונות פיתח על סמך צפייה במטופלים ובשינויים גופניים שונים שהם עוברים במהלך טיפול כאשר הם מתארים חוויות שונות.
טענותיו של רייך נדחו על ידי הקהילה הפסיכואנליטית הקלאסית, והוא נדד ממדינה למדינה באירופה עד שהגיע לבסוף לארצות הברית. בארצות הברית עוררו שיטות הטיפול שלו התנגדות רבה ולבסוף נשפט על שיטות עבודה אלה ואף נשלח למאסר בגינן.
הפסיכותרפיה הגופנית המודרנית, לקחה את העיקרון המאמין בקשר בין גוף לנפש, ופיתחה על פיו שיטות עבודה המשלבות שיחה בנוסף למגע ועבודה על הגוף.
עקרונות הפסיכותרפיה הגופנית
- יצירת מודעות לגוף – הקשבה לגוף, הבנה ומתן פירוש לתחושות פיזיות ואנרגטיות שונות. הבנת הקשר בין תחושות פיזיות ואנרגטיות אלה, למצב הרגשי.
- חשיבותה של הנשימה הנכונה, הקשבה לנשימה ואימון נשימה.
- פיתוח יכולות של הרגעה וריכוז עצמיים על ידי דמיון מודרך ומדיטציה.
- הבנת חשיבותה של פעילות גופנית ליצירת זרימה ואנרגיה חיובית. שימוש בתנועה במהלך הטיפול.
- שימוש במגע – הבנת חשיבותו של מגע נעים וחם לבריאות הנפשית והגופנית. תפיסת המגע בטיפול כאלמנט תראפויטי.
- אימון לחשיבה חיובית – התפישה הטיפולית היא כי המחשבה משפיעה על ההרגשה וכי המחשבה ניתנת לשליטה. לכן, ישנו אימון לחשיבה חיובית. כאשר החשיבה היא חיובית ואופטימית היא משפיעה על מעגלים רבים: מצב הרוח, אופן התקשורת עם האחר, ההתייחסות לגוף ועוד.
- הבנת החשיבות של הבעת רגשות – מטופלים רבים נמנעים מהבעת רגשות. פעמים רבות רגשות מובעים במעשים או נדחקים לכדי הסבר שכלתני. האמונה הטיפולית היא כי ביטוי רגשות חופשי "מנקה" את הנפש ויש לו השלכה טיפולית מרחיקת לכת. לכן בטיפול המטפל מעודד את המטופל לדבר על רגשות ולהכיר את רגשותיו וברגשותיו.
- העמקת המודעות העצמית.
תחושות נובעות ממקור גופני
כשם שהפסיכותרפיה הקלאסית גורסת שדפוסי התנהגות, מחשבה ורגש נוצרו כבר בשלבים המוקדמים ביותר של החיים, קרי, בגיל הינקות, כך גורסת גם הפסיכותרפיה הגופנית. אלא שגישה זו מרחיקה לכת עוד יותר וגורסת, שלעתים תפישת העצמי של המטופל התפתחה כבר ברחם.
הגישה גורסת כי כבר בשלב העוברות, חוויות ותחושות מתחילות לבנות את האישיות. הריון לא רצוי, סיבוכים בלידה וכדומה, עלולים להשפיע על תפישת העצמי של האדם למשך כל חייו. למשל, עובר שהיה במצוקה והתקשה לצאת מהרחם, עלול לחוש תחושת מחנק במסגרות רבות בחייו ולמהר לצאת מהן מחשש שמא "ייבלע" בתוכן.
הטיפול בפסיכותרפיה גופנית
הפסיכותרפיה הגופנית נעזרת בשיטות טיפול רבות ומגוונות, הלקוחות מפרופסיות שונות. ביניהן: שימוש במשחק, דמיון מודרך, משחקי תפקידים, יציאה אל הטבע, טיפול בתנועה, טיפול בכלים אמנותיים, יוגה, מדיטציה, ביואנרגיה, ועוד.
הטיפול בפסיכותרפיה גופנית יכול להתאים לכל אדם הסובל ממצוקה רגשית כלשהי. עם זאת, סוג טיפול זה נשען על פילוסופיות ותורות מן המזרח הרחוק. המטופל צריך להיות פתוח לפרשנות ולדרכי טיפול לא קונבנציונאליות (כגון מגע, יציאה אל הטבע ושימוש בכלי טיפול יצירתיים אחרים). כמו כן, השיטה לא התקבלה באופן רשמי על ידי ארגוני הפסיכותרפיה ושייכת יותר לתחום הרפואה האלטרנטיבית.
פסיכותרפיה גופנית, אם כן, קושרת בין גוף לנפש ונותנת תשומת לב ומענה לשניהם גם יחד.
ראו גם:
הרפורמה בבריאות הנפש