טיפול פסיכיאטרי בבני נוער ומתבגרים אינו דומה לטיפול במבוגרים. אומנם בשני המקרים מדובר באנשים יחסית בוגרים, בעלי שיקול דעת ויכולת הבנה – גם אם מורכבות, אך צעירים חווים מורכבות התפתחותית הקשורה גם בהתבגרות הגוף והמוח.
בנוסף, תקופת חיים זו מאופיינת בתמורות וחוויות נפשיות ורגשיות עצומות, המעצבות במובנים רבים את המתבגר. בשל המורכבות הפיזית והנטייה לקיצוניות רגשית גבוהה יותר בקרב מתבגרים, הטיפול הפסיכיאטרי הינו עניין מורכב ועדין מהרגיל.
האם כדאי לפנות לטיפול פסיכיאטרי עבור מתבגרים ונוער?
זוהי לא שאלה של כדאיות, כי אם שאלה של צורך. מאחר ומתבגרים ובני נוער נתונים תחת אחריותם וחסותם של אחראים בוגרים – הורים, משפחה, וכדומה, נוטים לחשוב פעמים רבות כי תחת החזקה על הנער ישנה גם ההחלטה על התמודדותו הנפשית. ובכן, לא כך הוא הדבר.
תחילה חשוב להבין כי גם אם מדובר במצבים רגישים ביותר, ישנה חשיבות עצומה בנוגע לשיתוף הנער או המתבגר באשר לטיפול נפשי. אומנם ההחלטה באם לפנות לפסיכיאטר או גורם טיפולי אחר היא בסופו של דבר של ההורים, אך במצב של חוסר שיתוף פעולה מצב המתבגר, הטיפול מתחיל כבעייתי.
לא כל מופנמות או התנהגות חריגה מעידה על הפרעה נפשית
במקרים רבים, מה שנראה כהפרעה נפשית או בעיות חברתיות הוא מצב ממוקד, שאינו נובע בהכרח ממרכיב נפשי בעייתי. גם אם המתבגר אינו משתף את הוריו בשיקוליו ורגשותיו, אין פירוש הדבר שהוא סובל מהפרעה נפשית. במיוחד לא אם מדובר בהתנהגות חריגה חד-פעמית וחולפת. בגילאים אלו ישנה נטייה חזקה לדרמטיות וחוויות רגשיות עצומות, אשר קשורה פעמים רבות בצורך לאינדיבידואליות, לסיטואציות חברתיות מורכבות, ולגילויי אהבה ראשוניים.
עם זאת, כשהמתבגר סובל ממצוקה נפשית מורכבת הנמשכת לטווח הארוך ומלווה בהתנהגות קיצונית וחמורה – יש חשיבות גבוה לפנות לטיפול ואבחון. שוב, בשיתוף ושיח עם הנער המתבגר.
חשיבות האבחון המדויק
לפני הטיפול מבוצע אבחון הבודק נוכחות בעיה רפואית-פיזיולוגית או נפשית מורכבת. במקרים רבים ייתכן שהמתבגר אינו זקוק לטיפול פסיכיאטרי, ואז הפסיכיאטר מפנה אותו לאיש מקצוע אחר. במקרים בהם כן מזוהה מרכיב פיזיולוגי או נפשי המצריך טיפול פסיכיאטרי, תבוצע אף אבחנה ברורה.
בעקבות האבחנה, וכן המצב הכללי של המטופל, יתאפשר לפסיכיאטר להציע את הטיפול המתאים – מבחינה תרופתית ונפשית.
טיפול בעומק ומורכבות הבעיות הרגשיות בגיל ההתבגרות
הנפש והגוף מתפתחים בגילאים אלו, ולכן טיפול תרופתי כרוך בהבנת תאימות התרופה להפרעה, ובהתאם לשינויים ההורמונליים והפיזיולוגים אשר חווה המטופל בגיל צעיר. מבחינה זו, בטיפולים מסוימים, יש להחליף את התרופה באופן תדיר וזאת במיוחד בטיפולים ארוכי טווח.
בנוסף למרכיב הפיזיולוגי, ההתייחסות של המתבגר למהלך הטיפול מורכבת, והוא אינו מקבל את המצב בשוויון נפש. הוא עובר חששות רבים הנוגעים לתדמיתו החברתית, הפחד מפני השפעתו של הטיפול, או לעיתים היקבעות בעמדה הבעייתית וחשש ליצור שינוי אמתי.
במקרים רבים המצב קשור גם ליחסים המשפחתיים והצורך להיות כפוף להחלטות הוריו על חייו. לכן טיפול פסיכיאטרי במתבגרים ובני נוער מצריך רגישות ויחס אחר מצד המטפל, במצבים קשים וקלים כאחד.
