מאת: מערכת האתר, 29/3/2020
מגיפת הקורונה עומדת בלב תשומת הלב הציבורית כבר שבועות ארוכים, וממש לא בטוח שהמצב ישתנה בעתיד הקרוב. המגיפה
משפיעה על כל ישראלי: מיליוני ישראלים איבדו את עבודתם, בין אם באופן קבוע ובין אם באופן זמני.
שגרת החיים השתנתה, נקבעו הגבלות חמורות שרק נעשות קיצוניות יותר עם הזמן והחששות מפני בריאותינו ובריאותם של אלו הקרובים אלינו הם בלתי נמנעים.
כבר עתה ברור שגם אם נצליח למגר את המגיפה – וזה עלול לקחת שבועות ארוכים, חודשים או אפילו יותר – הנזקים שלה יהיו עדיין נוכחים. הדבר נכון הן מבחינה בריאותית, הן ברמה הכלכלית וגם במישור הנפשי, עם חשש די מוצדק שישראל פשוט אינה ערוכה לטפל בנפגעי הנפש אשר ילקו בקורונה.
חשש עיקרי: ייתכן משבר במערך בריאות הנפש
לאחרונה הזהירו בתי החולים הפסיכיאטריים הפועלים בישראל כי התפוסה הנוכחית שלהם במחלקות תביא לכך שהם לא יוכלו להתמודד עם מטופלים חולי קורונה. הטענה שלהם היא שכבר כך המערכת פועלת באופן שרחוק מלהיות מיטבי, בלשון המעטה, וההתמודדות עם המשבר – במסגרתו עלולים להתגלות שלל חולי נפש הנושאים את נגיף הקורונה – עלולה להיות בלתי אפשרית עבורם.
כדי להבין את גודל המשבר האפשרי, מספיק לבחון את מצבו הנוכחי של מערך בריאות הנפש בישראל. כיום פזורים ברחבי ישראל 11 מרכזים לבריאות נפש ומחלקות פסיכיאטריות בבתי החולים הציבוריים, בהם מאושפזים כ-4,000 אנשים במצבים שונים בצפיפות גדולה. כוח האדם חסר, כאשר כבר בעת הנוכחית מדווחים גורמים במערכת הפסיכיאטרית על מחסור של כ-100 רופאים וכ-100 תקנים. תנאי השהות במוסדות לפגועי הנפש ירודים, וישנם חוסרים גם בכל הנוגע לאנשי צוות אחרים האמונים על הטיפול בהם.
אם מוסיפים לכל אלה את העובדה שרמת הסיכון של חולים פסיכיאטריים לסבול באופן קשה יותר מקורונה עקב מחלות רקע (למשל יתר לחץ דם או מחלות ריאות), את הסיכון הגבוה להידבקות בקרב הצוות הפועל במקומות אלה ואת הצורך בהתאמות שונות של המוסדות עבורם, אפשר להבין בקלות יותר את עומק הבור שאנחנו עלולים להיכנס אליו.
מה עושים כדי למנוע משבר במערך בריאות הנפש?
עוד לא ברור מהי דרגת חומרתו של המשבר שנצטרך להתמודד איתו, ולו מכיוון שהוא עדיין נמצא בעיצומו. אלא שכבר עכשיו הנוגעים בדבר מצביעים על כמה צעדים שפשוט חייבים להתבצע על מנת שאפשר יהיה למנוע מהתרחישים השליליים שתוארו מעלה להתרחש.
הראשון שבהם הוא הקטנה ככל שניתן של התפוסה במחלקות האשפוז במוסדות הפסיכיאטריים, תוך שחרור של מאושפזים שניתן לשחרר או העברה שלהם למסגרות אחרות. בד בבד, עולה הצורך להגדיל משמעותית את כוח האדם הפועל במוסדות אלו, לרבות באמצעות גיוסם של סטודנטים, חיילים, מתנדבים וכדומה. גם ברמת הציוד יש כרגע חוסרים, בדומה למצב במוסדות ובבתי החולים האחרים בישראל, כך שברור שיהיה צורך להשלים את חוסרי אמצעי המיגון לצוות הפועל במקום, אמצעי החיטוי וכן הלאה. עוד דרושות הנחיות ברורות יותר לגבי ההתנהלות הצפויה, בעיה שקיימת גם בבתי החולים בישראל (או אפילו בקרב אנשים רבים באוכלוסייה הכללית של מדינת ישראל).
השאלה שצריכה להישאל היא עד כמה ניתן יהיה ליצור מסגרות של בידוד במוסדות לחולי הנפש, בהם הצפיפות כאמור בולטת. זאת ועוד, ראינו בעת האחרונה שבבתי חולים ציבוריים פינו את המחלקות לחולי הנפש על מנת להפוך אותן למחלקות ייעודיות לחולי קורונה. התקווה הברורה היא שהמצב יהיה כמה שניתן בשליטה, כך שהחולים יוכלו לקבל את המענה הניתן להם – הן בפן הרפואי והן בפן הנפשי – והמוסדות הטיפוליים הקיימים בישראל יעשו את עבודתם נאמנה.
ראו גם:
חרדת הקורונה – כך תתמודדו איתה ביעילות
5 עצות להתמודדות עם חרדה בימי קורונה שכדאי לנסות בבית
