קלסטרופוביה

קלסטרופוביה היא הפרעת חרדה שבה אדם סובל מפחד שאינו הגיוני מפני הימצאות במקום סגור וחוסר יכולת להימלט.

הפרעה זו מובילה לעיתים קרובות להתקף חרדה ועלולה להיות מופעלת באמצעות גירויים או מצבים מסוימים, כגון הימצאות במעלית צפופה, שהייה בחדר קטן נטול חלונות, או במטוס.

חלק מהחולים בקלסטרופוביה חווים רמות חרדה מוגברות גם כאשר הם לובשים בגדים צמודים או בגדים בעלי צווארון גבוה.

המילה קלסטרופוביה מגיעה מהמילה הלטינית claustrum, שפירושה "סגור במקום" ו'פובוס' שמשמעותה פחד. אנשים עם הפרעה זו מתקשים לחיות עימה, ומשקיעים מאמצים רבים כדי להימנע ממקומות קטנים ומצבים המעוררים בהלה וחרדה. הם נמנעים ממקומות מסוימים כגון תחנות רכבת ויעדיפו לטפס במדרגות במקום להשתמש במעלית, לא משנה בכמה קומות מדובר.

הגורמים לקלסטרופוביה

הפרעה זו היא בדרך כלל תוצאה של ניסיון מהעבר, בדרך כלל בילדות, שהוביל אדם לשייך חללים קטנים לתחושת פאניקה או מצב של סכנה מיידית. למשל נפילה לתוך ברכה עמוקה מבלי יכולת לשחות; שהייה באזור הומה אדם תוך הפרדה מההורים או מהקבוצה; איבוד הדרך או היתקעות במקום קטן וסגור.

השפעת הטראומה מהעבר משפיעה על יכולת האדם להתמודד עם מצב דומה באופן רציונלי. ומוחו מחבר את החלל הקטן לתחושת סכנה ואז הגוף מגיב בהתאם, או בדרך בה הוא סבור כי עליו להגיב.

לעיתים עוברת קלסרופוביה בתורשה, כאשר ילד מחקה את התנהגות הורים או מבוגרים אחרים בסביבתו, שסובלים בעצמם מקלסטרופוביה. הילד מתבונן על התנהגות הוריו ומפתח את אותם הפחדים.

תסמינים וסימנים

קלסטרופוביה מתפתחת בדרך כלל במהלך שנות הילדות או בגיל ההתבגרות. זוהי הפרעת חרדה, המתבטאת בתסמיני חרדה המופעלים בעת שהייה במקום סגור או כתוצאה ממחשבה על מקומות סגורים וקטנים. התסמינים כוללים חוסר יכולת לנשום כראוי, הפחתת החמצן בגוף, בשילוב עם המצוקה של תחושה מוגבלת.

כאשר החרדה מגיעה לרמות מסויים, אדם חווה את הסימנים הפיסיים הבאים:

• הזעה
• קצב לב מואץ
• עלייה בלחץ הדם
• סחרחורת
• יובש בפה
• גלי חום
• טלטול או רעד
• "פרפרים" בבטן
• צמרמורות
• התקף פאניקה
• בחילה
• התעלפות
• כאב ראש
• חוסר תחושה
• חשש מפני מחלה או פגיעה ממשית
• תחושת מחנק
• לחץ או כאבים בחזה
• צורך דחוף ללכת לשירותים
• בלבול או חוסר התמצאות.

לא החללים הקטנים הם שמפעילים בהכרח את החרדה, אלא הפחד מפני מה שעלול לקרות אם אדם מוגבל לאזור זה, הגורם לו לפחד. קלסטרופוביה מוגדרת גם באמצעות פוביה מפני מוגבלות או ריתוק לאזור אחד שעלול לעורר את החרדה. כשמצבים מסוימים גורמים להתקף חרדה ופאניקה חמורים בקרב אנשים עם הפרעה זו, הם יעשו כמיטב יכולתם על מנת להימנע מהם.

ההתנהגויות המעידות על קלסטרופוביה כוללות את התרחישים הבאים:

גישת מנוסה – ברגע שאדם הסובל מהפרעה זו נכנס לחדר, הוא יבדוק בדחיפות את מקום היציאה וימקם את עצמו בסמוך אליו. כאשר כל הדלתות סגורות, החרדה שלו עשויה להתגבר.

נהיגה – הימנעות מנהיגה בשעות שיא, כאשר התנועה עמוסה או שאינה צפויה.

מעליות – הימנעות משימוש במעליות והעדפת חדרי מדרגות, גם אם מדובר בטיפוס או ירידה על פני קומות מרובות.

אבחון המחלה

קלסטרופוביה מאובחנת על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר. המטופל מבקש להתייעץ עם פסיכולוג כשהוא סובל מהתסמינים או מבעיית חרדה או פוביה אחרת. הפסיכולוג יבקש את תיאור התסמינים ומה מעורר אותם, כדי לקבוע את סוג וחומרת הפוביה.

תחילה יבצע הפסיכולוג בדיקות שמטרתן לשלול הפרעות חרדה או פוביות אחרות הקשורות לפחד ממקומות סגורים. השיטה לקביעת קלסטרופוביה ומידת ההפרעה כוללת שאלון מיוחד, שפותח במקור בשנת 1993 והותאם בשנת 2001, כדרך שימושית לזיהוי תסמיני קלסטרופוביה. השאלון שימושי במיוחד בקביעה האם חרדת המטופל מונעת כתוצאה מפחד מחנק או הגבלה.

אפשרויות טיפול לסובלים מקלסטרופוביה

לאחר שבוצע האבחון, הפסיכולוג ימליץ על שיטת טיפול אחת או מספר שיטות כדי לסייע למטופל להתמודד עם פחדיו:

טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) – זוהי שיטת טיפול מוכרת היטב עבור רוב הפרעות החרדה. מטרת הטיפול היא להכשיר את דעת החולה להפחית את תחושת האיום מהמקומות המלחיצים. הטיפול כרוך לעיתים בחשיפה הדרגתית לחללים קטנים וסיוע למטופל להתמודד עם הפחד והחרדה.

טיפול תרופתי – סוג טיפול זה מסייע להתמודדות עם תסמיני החרדה, אך אינו מטפל בבעיה עצמה. רופאים משתמשים בטיפול זה אם התערבויות אחרות לא סיפקו תוצאות משביעות רצון.

תרגילי הרפיה – תרגול נשימות עמוקות, מדיטציה ותרגילי שחרור שרירים יעילים בהתמודדות עם חרדה ומחשבות שליליות.

רפואה אלטרנטיבית – קיימים מספר מוצרים טבעיים ותרופות הומיאופתיות המסייעות להתמודדות עם חרדה.