גם מטפלים נשחקים. אין להם מאגר ללא תחתית של אמפתיה וסבלנות. אין להם בעלות על מערכות יחסים בריאות, ומימוש עצמי של הקריירה. הם מייעצים למטופליהם לשאוף לאידיאלים אלו, אך אינם חסינים מפני שחיקה, המוגדרת כ"חוסר איזון בין המשאבים הפסיכולוגיים של המטפל לבין הדרישות המבוצעות על אותם משאבים".
כשהם נותנים יותר מכפי שהם מקבלים, הם נשחקים. השירות אותו הם מספקים מבוסס על מחשבותיהם, רגשותיהם והאנרגיה הדרושה לטיפול בלקוחות מאתגרים. אז כן. גם מטפלים נשחקים.
עוצמת השחיקה של מטפלים משתנה בהתאם לדרישות המקצוע
התסמינים נעים בין חוסר יכולת להעניק אמפתיה לבין נטייה לתרעומת על הצורך להציל מטופלים שאינם נוטים לחשוף את עצמם, תוך התעלמות מוחלטת מהגבולות המקצועיים והאתיים. ההשלכות כוללות חוסר שביעות רצון מהעבודה, תפקוד ירוד בעבודה, וחיפוש עבודה מטורף.
למה מטפלים נשחקים? תלוי את מי שואלים. פסיכולוג הנוקט בגישת טיפול פסיכודינאמית יטען שהוא בוחר במקצוע זה היות והוא מנציח את תפקיד המטפל שאימץ בילדות, וחייב להתעמת עם חוסר התקווה הנובעת מההבנה שלעולם לא יוכל לסייע לכל האנשים כל הזמן.
צמיחה ומימוש אישי – פסיכולוג הנוקט בגישת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), עשוי לחקור אמונות שאינן הגיוניות לגבי ערך הטיפול אותו הוא מספק, הערכתו העצמית והצלחת הקריירה שלו. מטפלים הומניסטים עשויים לבחון כיצד הם מעכבים את מימוש הפוטנציאל שלהם.
גישת פסיכולוגים תאורטיקנים
הפסיכותרפיה יכולה להיות מבודדת חברתית, להתקדם באטיות ולהיות מאופיינת בקיצוניות רגשית. גבולות הסודיות אינם מאפשרים פורקן חגיגת הצלחות מקצועיות. אנשי מקצוע רבים שנשאבו לתחום הטיפול "מסייעים" ללקוחות עד שהם מתרוקנים.
הם מאסטרים בטיפול אך טירונים בטיפול עצמי. בתי ספר לתואר שני אינם מבצעים עבודה נהדרת של אריכות ימים בריאה. אם למטפלים אין גבולות טובים, מקצוע ריפוי זה עלול להזיק להם. והרשימה עוד ארוכה.
השקעה מעבר לגבולות ההיגיון
מתוך רצון לסייע, מטפלים חדשים מרגישים שהם נאלצים לעבוד שעות נוספות בכל פגישת טיפול, להשקיע רגשית מעבר לגבולות בריאים, ולקחת את העבודה הביתה. הם מעוניינים לשרת את לקוחותיהם ולאמת את בחירת הקריירה שלהם, כך שהם עובדים קשה יותר להשגת הצלחה קלינית.
הערכתם העצמית תלויה בהתקדמות הלקוח. זהו מתח מוגבר מדי על מיומנויות הטיפול, וכך הם מפעילים יותר מדי לחץ על הלקוח.
האופן בו מטפלים יכולים למנוע שחיקה
הגיע הזמן שמטפלים יטפלו בעצמם. צעדי הטיפול נראים אולי כמו שכל ישר, אך מטפלים שנשחקים מזניחים אחד או יותר מאזורים אלו.
מציאת נישה
חלק מהמטפלים המוצלחים ביותר מצאו שיטות יצירתיות להתמקד בקריירה שלהם. אם הם אוהבים תאטרון, למשל, הם יכולים להעניק טיפול קבוצתי לתלמידי משחק.
אם הם אוהבים ספורט, הם יכולים לייעץ לאתלטים. בין אם הטיפול מבוצע בתוך אוכלוסייה מסוימת או תחום היעד של הטיפול, הם יכולים למצוא חיוניות במקצוע תוך הגדלת מומחיותם.
הקפדה על מסגרת קבועה – מסגרת היא סביבת הטיפול, המורכבת מהגבולות הפיזיים, המקצועיים והאתיים של העבודה. מטפלים ברורים לגבי גבולות עצמיים, ומתחילת הטיפול הלקוח ישן טוב יותר בלילה. אך אם פסיכולוג אינו מקפיד על גבולות ברורים של מסגרת הטיפול גם כלפי עצמו, הוא נשחק.
קבלת טיפול – יש מטפלים שמעולם לא היו מטופלים. במצב זה, או שהם על המסלול המהיר לשחיקה, או שאינם מבצעים עבודה משמעותית עם לקוחותיהם. טיפול אישי למטפלים משחרר מתחים, מסייע בהתמודדות עם קריירה מלחיצה ומבדיל את הנושאים של המטפל מלקוחותיו.
שעות עבודה וחופשה – מטפלים צריכים להימנע מפער משמעותי בין מה שהם נותנים לבין מה שהם לוקחים. אם הם עובדים בלילות ובסופי שבוע בשכר שאינו מתגמל, הם נשחקים. לכן עליהם לעבוד שעות סבירות ולצאת מהעיר מדי פעם.
גיוון – פסיכיאטרים רבים משלימים את המקצוע שלהם עם מחקר, הוראה, פיקוח, כתיבה, ייעוץ תעסוקתי, הערכה או התנדבות. הפצת הכישרונות האישיים מאפשרת טיפוח עצמי.
