המושג "תסמונת סינדרלה" (ידוע גם כ"תסביך סינדרלה") הובנה על ידי קולט דאולינג והוא מתייחס לתופעה נפשית המתייחסת לרוב לנשים. בבסיס התסביך, מדובר בתרחיש בו המטופלת מאמצת פחד או רתיעה מביטויי עצמאות או לקיחת סיכונים הקשורים במימוש עצמי.
במקום בו תכונות אישיות אלו אמורות להופיע, יעלה תרחיש דמיוני אשר ימומש לעיתים במציאות, בו המטופלת ניצלת על ידי גבר חזק ומשפיע.
בתסביך זה, המטופלת ממקמת עצמה בעמדה פאסיבית כלפי עצמה. לכן קיימת נטייה חזקה לאי קבלת החלטות, הימנעות, הסתגרות, התעסקות בדמיונות שווא הנוגעים לתרחישי הצלה, והתקבעות במצב של אי-יכולת ומועקה. התנהגויות מסוג זה מעידות על הפרעה ממשית, הקשורה באופן בלתי מנותק מתפיסת מציאות סובייקטיבית.
על הקשר בין תסמונת סינדרלה לבין התמודדות עם המציאות
כשבוחנים מקרוב את התסביך, ניתן לראות כי עיקר מיקוד ההפרעה הינה בתפיסה. במקרה זה המטופלת תופסת את עצמה במסגרת סיפורית מסוימת בה היא נזקקת להצלה, ומשחקת את התפקיד אותו ייעדה לעצמה ללא מודעות לכך.
לכאורה הדבר נראה כבעיה עמוקה המקושרת לעולמה הרגשי-נפשי של המטופלת, ומקור בעיה זו נעוץ בפחד, אימה, או שבריריות עצומה בכל הנוגע למימוש עצמי. אפשר לומר למעשה שהמטופלת חוששת מפני הכישלון בסיכון הכרוך בעשייה אישית.
השפעת לחצי המציאות על התפתחות תסמונת סינדרלה
בתסמונת סינדרלה המציאות נחווית כדוחקת, לוחצת, פוקדת וסוגרת, ולא מאפשרת למטופלת לממש את עצמה. המציאות נתפסת כאגרסיבית וחונקת, וכל ניסיון אקטיבי מצד המטופלת ייבלם או יסתיים בכישלון מבחינתה.
בין שתי תפיסות אלו – תפיסת עצמי כפאסיבי ותפיסת המציאות כאגרסיבית – מוצאת עצמה המטופלת כחסרת ישע ויכולת. לכן היא בונה את הצורך בנסיך שיציל אותה, ימשוך אותה מתוך המצב שבין הפטיש לסדן, ויאפשר לה להגיע לכדי מימוש עצמי.
משכך, תסביך סינדרלה מובנה כהמצאה, כפתרון לבעיה ממשית הקשורה לאי-יכולת להתמודד עם המציאות וההתנהלות בה.
טיפול בתסמונת סינדרלה
מאז פרויד ועד ימינו, ישנן שתי גישות עיקריות לטיפול נפשי: זו הדוגלת במטרת הטיפול כממוקד בהפרעה או תסביך שיש לפתור, וזו הגורסת שההפרעה מעידה על מורכבות נפשית סובייקטיבית. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) מטפל בגישה הראשונה, והגישה השנייה נשענת יותר על הגישה הפסיכואנליטית.
בגישה הקוגנטיבית התנהגותית, ובגישות המתמקדות בפתרון התסביך או ההפרעה, הטיפול יתמקד בפיתוח מיומנויות ושינוי דפוסי מחשבה והתנהגות.
המטופלת תלמד תחילה לזהות את המחשבות הבעייתיות המקיימות את התסביך, וכן את ההתנהגויות הקשורות למחשבות אלו.זיהוי מוביל למודעות, וברגע שהמטופלת מסוגלת לראות את אלו ישנה אפשרות לעשות שינוי בהן.
שינוי המצב התודעתי
בשלב השני, המטופלת לומדת ומאמצת התנהגויות ודפוסי מחשבה שונים, חיוביים יותר ומעודדים יכולת עצמית. התוצאה תהיה רכישת מיומנויות להתמודדות עם התסביך, וכן שינוי באופן התפיסה את המציאות ואת עצמה. אך חשוב להבין שגישה זו לטיפול ממוקדת טווח-קצר, ונשאלת השאלה מדוע מופיע תסביך הסינדרלה מלכתחילה.
לעיתים התסמונת מופיע כתוצאה ממצע נפשי מורכב יותר, וכאן יש צורך לבחון לעומק את הסיטואציה הנפשית והעמדות הסובייקטיביות של המטופלת. הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה מלמדות שכל מטופל הינו מקרה ייחודי, אפילו אם ישנם מרכיבים דומים בין מטופלים.
כדי לגעת בליבת המורכבות הנפשית של המטופלת, המצע אשר בגינו התפתח התסביך וכיצד ניתן ליצור שינוי מעמיק דרך הטיפול, ייתכן ויהיה צורך גם בגישה טיפולית פסיכואנליטית או פסיכולוגית ארוכת טווח.
