תסמונת קַפְּגְרָס (מכונה גם "אשליית הכפילים") היא הפרעה נפשית שבה אדם חש קיים לבן זוג, חבר קרוב או בן משפחה כפיל, המתחזה לו ומחליף אותו. תסמונת קפגרס מסווגת כסינדרום מסוג הפרעה ביכולת הזיהוי.
התסמונת יכולה להתרחש בהשפעת גורמים אחרים כגון פגיעת ראש, אירוע מוחי או שיטיון (דמנציה). ההפרעה נפוצה יותר בקרב נשים יותר מאשר בגברים, אך הסיבה לכך אינה ידועה.
סימפטומים של תסמונת קפגרס
ההפרעה גורמת לבן אדם הלוקה בה לחשוב כי חבר, בן זוג או קרוב משפחה הוחלפו על ידי מישהו הנראה בדיוק כמוהם. המצב יכול להתרחש לפרקי זמן קצרים או כמצב כרוני.
דוגמא למצב זה היא למשל לאחר חבלת ראש, בן אדם יכול להתעורר ולראות את בני משפחתו בחדר בית החולים ולומר לרופא המטפל: "האישה הזאת נראית בדיוק כמו אמא שלי , אבל אני יודע שהיא לא, היא בעצם מתחזה". כאשר אותו חולה ידבר עם הבן אדם אשר עליו האשליה בטלפון, לא תתרחש כל אשלייה והחולה ידע בדיוק עם מי הוא מדבר.
ההבחנה העיקרית היא כי בעיה זו נגרמת בשל הפרעה באיזורי הראייה. המצב יכול להיות חמור עד לכדי לגרום לבן אדם לפקפק בזהותו כאשר הוא מביט במראה. חשוב להבין כי הבעיה יכולה לגרום לאשלייה כי גם בעלי החיים הם אינם מי שהם ואף עצמים דוממים. כאשר החולה יוכל למשש את אותו עצם ללא יכולת לראותו הוא ידע בדיוק במה מדובר.
מספר הפרעות נפשיות וגופניות מעלות את הסיכון לפתח בעיה זו, לדוגמא סכיזופרניה, פגיעות מוחיות ומחלות דמנטיות כמו אלצהיימר. כאשר הבעיה נגרמת כתוצאה מסיבה גופנית, יתכן והמצב נובע יותר מבלבול ופחות מהפרעה נפשית מוגדרת. ניתן להתייחס לתסמונת זו כתסמין של פסיכוזה או בעיות גופניות אחרות ולא כמחלה נפרדת בפני עצמה.
התסמונת קרויה על שם הפסיכיאטר הצרפתי ג'וסף קפגרס אשר תיאר לראשונה את ההפרעה במאמר בו הוא ניתח מקרה של אישה אשר הייתה משוכנעת "שהחליפו" את אישיות בעלה ומכרים נוספים, באלו של בני אדם אחרים. המאמר נתן לתסמונת את שמה הנוסף – אשליית הכפולים (illusion of doubles).
גורמים לתסמונת קפגרס
חוקרים נוירופסיכיאטרים העלו את הסברה, כי ההפרעה נגרמת כתוצאה מחוסר תקשורת בין האונה הקדמית במוח לבין האונה הרקתית. שתי האונות אחראיות לתפקידים כגון רגשות וצורת התנהגות (האונה הרקתית) וזיהוי פנים על ידי מרכזי ראייה הנמצאים באונה הקדמית. חוסר התקשורת מוביל לירידה ביכולתו של החולה "לשלוף" את האינפורמציה הרצויה בהקשר לבן אדם מסוים, לדוגמא הבעות פנים והרגשות הקשורים אליו.
הגישה ההתנהגותית מוסיפה ואומרת כי למעשה הזיהוי אכן מתקיים, אולם נוצרת האשליה כי מדובר בבן אדם זר. ההבנה כי לא מתרחשת כל תגובה רגשית, נחקרה על פי תגובת עור החולה לרגש, כאשר קיימת תגובה רגשית עולה ההפרשה של זיעה מבלוטות בעור הנשלטות על ידי מערכת העצבים האחראית לתגובות הלא-רצוניות של הגוף (מערכת העצבים האוטונומית). בתסמונת זו לא מתרחש כל שינוי בהפרשת הזיעה בעור, אשר למעשה מוכיחה כי לא קיימת כל תגובה רגשית לאותו בן אדם בחולה.
בעיה מוחית נוספת אשר לעיתים נראית זהה מאד לתסמונת קפגרס נקראית פרוסאגנוסיה (prosagnosia), אשר בה היכולת לזהות פרצופים יורדת, היא נגרמת כתוצאה מפגיעה מוחית ובניגוד לאשליית הכפולים, למרות חוסר הזיהוי של הפנים, עדיין מתרחשת תגובה רגשית לאותו בן אדם, על פי מדידת שינוי ההזעה בעור.
טיפול בתסמונת קפגרס
הטיפול העיקרי לבעיה זו הוא מתן תרופות אנטי-פסיכוטיות ותרופות להפחתת חרדה כגון ואליום. בפעמים רבות המצב יחלוף לבד לאחר זמן קצר ובמקרים מסוימים עלול להימשך מספר שנים.
