נוגדי הדיכאון מהסוג הטריציקליים (בלעז – TriCyclic Antidepressant), נחשבים לתרופות מהדור הישן והן היו נפוצות בשימוש, בעיקר בשנות השישים. עם זאת, גם כיום ניתן למצוא ולקבל אותן בטיפולים שונים, ולמעשה זוהי שאלה טובה וכלל לא מובנת מאליה – האם השימוש בהן פחת לאורך הזמן?
תרופות אלו נועדות בעיקר לטיפול במצבי דיכאון שונים, וכן הפרעות טורדניות (חרדה, הפרעות אימה, הפרעה טורדנית כפייתית ועוד). לעיתים קרובות משתמשים בתרופות אלו גם על מנת להפחית כאב נוירופתי ומיגרנות, אך ניתן למצוא אותן בשימוש גם לטובת הפרעות שונות אחרות.
אופן השימוש בתרופות טריציקליות
עם הזמן, התפתחו בשוק תרופות ייעודיות מתקדמות יותר לטיפול בבעיות דיכאון, כגון התרופות ממשפחת ה-SSRI. עם זאת, התרופות הטריציקליות עדיין בשימוש במקרים שונים. תרופות אלו למעשה חוסמות את הטרנספורטרים של הורמונים כגון סרוטונין ונוראדרנלין, ובכך מעלות למעשה את ריכוז הנוירוטרנסמיטרים אשר מוליכים את ההורמונים הללו.
באופן זה, עולה ריכוזם ומתאפשרת קליטתם באופן מיטבי יותר, והאפקט הינו של ירידת דיכאון והפחתת חרדה. בנוסף להשפעותיה על הסרוטונין והנוראדרנלין, לכל תרופה ישנה השפעה אחרת על מגוון רחב של תהליכים בגוף, ובכך תופעות הלוואי בין תרופה לתרופה משתנות.
נוגדי דיכאון אלו מתחילים לפעול בגוף תוך לכל הפחות שעתיים מרגע נטילתן, לעיתים אף יותר, ומשך השפעתן הינו עד 70 שעות. מסיבה זו, לוקח מעט זמן עד אשר תרופות אלו מגיעות לאיזון בגוף, וגם לוקח זמן מרגע הפסקת הנטילה עד אשר האפקטים נעלמים.
השימוש בתרופת טריציקליות, מבחינת מינון, משתנה בין אדם לאדם, אך באופן כללי נהוג להתחיל במינון נמוך יחסית (כ-25 מ"ג ליום), ולהעלות בהדרגה בהתאם לצורך. עם זאת, אין להתחיל שימוש בתרופות אלו ללא מרשם רופא או פסיכיאטר, לאחר אבחון גופני ונפשי מבוקרים, וכאשר תרופות אלו מהוות את הפתרון ההכרחי והאחרון.
תופעות לוואי של נוגדי דיכאון טריציקלים
לכל תרופה טריציקלית ישנן תופעות לוואי ייחודיות משלה, עם זאת ניתן לזהות תופעות כלליות הנפוצות בנטילת תרופות אלו. כך למשל, נטילת טריציקליים עלולה להוביל למצבי מאניה, אירועים פסיכוטיים, תחושות בלבול או הזיות.
כמו כן, גם השפעות גופניות כגון יובש בפה, טשטוש בראייה, בחילות והקאות, עצירות, בעיות שונות הקשורות בלב (בעיקר במחלות לב קיימות טרם השימוש), לחץ דם נמוך או גבוה, ישנוניות ועייפות, אלרגיות במקרים מסוימים, רעדים בגוף, פרכוסים, פגיעה בכבד, עלייה במשקל, ועוד.
כמו כן, יתרון אחד של הטריציקליים על פני ה-SSRI הוא כי לרוב אין פגיעה בחשק המיני, וכן ההשפעה על בעיות שינה או משקל נמוכה יותר לרוב. כמובן שכל מקרה לגופו, אך זהו יתרון כללי של תרופות אלו על פני הדור המתקדם יותר.
יתרה על כך, נוגדי הדיכאון הטריציקליים יכולים ליצור אינטראקציה בין-תרופתית עם תרופות מסוג MAOI, תרופות לחץ דם, גלולות למניעת היריון, ניקוטין או חומרים דומים, וכמובן אין לשלב בין תרופות אלו לבין תרופות ממשפחת ה-SSRI.
במצבים של מינון יתר, תרופות אלו יכולות להיות קטלניות. מסיבה זו, אין להשתמש בתרופות אלו במקרים של ניסיונות התאבדות ללא פיקוח קפדני, ובאופן כללי יש ליטול אותן רק עם מרשם ובמעקב רפואי או פסיכיאטרי הולם. אך מעבר לכך, תרופות טריציקליות אינן מיועדות להיות ברירת המחדל, למרות המקרים הרבים אשר בהם מטופלים מגיעים עם בקשה לתרופה עוד לפני אבחנה.
תרופות אלו אינן בריאות, והן עלולות לכלול אף מרכיבים התמכרותיים – וללא ספק גם בעת הפסקת השימוש בהם ייתכנו תופעות שונות הקשורות בתסמיני גמילה (כאבי ראש, הקאות, כבאי בטן, הזעות, ועוד).
