הפרעת זהות דיסוציאטיבית
הפרעת זהות דיסוציאטיביתכיום הפרעה פיצול אישיות מכונה גם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ונחשבת להפרעה שנובעת ממצוקה קשה.
במשך שנים היא נחשבה להפרעה נדירה יחסית, אך בשנים האחרונות תוארו מקרים קליניים רבים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית וחוקרים ומטפלים מצאו בה עניין מחודש.
כיום חוקרים מאמינים כי 1% מהאוכלוסיה סובלים במידה זו או אחרת מפיצול אישיות, רובם המכריע בעקבות טראומה מציפה וחוזרת בילדות. רוב הסובלים מההפרעה הן נשים- מעל 85%, וכן צעירים החל מגיל ההתבגרות.
מהם מצבים דיסוציאטיביים?
מצב דיסוציאטיבי הוא מצב של ניתוק תודעתי, כלומר ניתוק בין חלקים שונים של הזכרון, הרגש, התחושות והפעולות של אותו אדם. למשל אדם יזכור ארוע מפחיד אך בלי שהדבר יעורר בו שום תחושה, או שיזכור תחושה של פחד בלי לזכור את פרטי הארוע – למשל היכן התרחש.
ארועים דיסוציאטיביים קורים לכולם לפעמים – חלימה בהקיץ, "הישאבות" לתוך סרט ועוד. בארועים אלו אנו מנותקים מהסביבה החיצונית לכמה רגעים.
בהפרעת זהות דיסוציאטיבית הניתוק הוא כל- כך קשה עד שהאישיות מתפצלת לשתי "אישיויות" שונות או יותר, שאינן מודעות זו לקיומה של זו. אלו למעשה לא אישיויות שונות (ולפיכך שונה גם שם ההפרעה), אלא מצבי תודעה שונים, שהם למעשה היבטים שונים של אותה אישיות, או חלקים שונים של אותו אדם.
פיצול אישיות – מה הגורמים?
לרוב פיצול אישיות נגרמת כתוצאה מטראומה קשה וממושכת. רוב הסובלות מההפרעה הן נשים שעברו התעללות מינית בילדותן, במיוחד גילוי עריות.
כמובן שגם בנים שעברו התעללות פיזית או מינית בילדות עלולים לסבול מההפרעה וכן אנשים שסבלו מהזנחה רגשית קשה.
בתקופת ההתעללות, הניתוק הזה בין הגוף לנפש מאפשר לשרוד את הקושי ולהתמודד עם חרדה נוראית ונחשב למנגנון הגנה נפשית אדפטיבי.
זו בעצם בריחה מהמציאות הקשה אל עולם פנימי שונה ומרגיע. אך כאשר הדיסוציאציה נמשכת גם לאחר שהסכנה הממשית חלפה, היא גורמת להפרעות הסתגלות למציאות, ומביאה למצוקה חברתית ואישית.
במצב של פגיעה ממשית בתפקוד יש צורך לקבל טיפול פסיכולוגי כדי להסיר את מנגנון ההגנה הדיסוציאטיבי ולקבל את המציאות.
כיצד מתבטאת ההפרעה?
פיצול אישיות מתחילה לרוב בילדות אבל באה לביטוי רק בגיל ההתבגרות או לאחריו. היא יכולה להתבטא בתנודות רגשיות, דכאון והתקפי חרדה משמעותיים.
לעתים ההפרעה מובילה להתמכרות לסמים או לאלכוהול, חומרים שיוצרים גם הם תחושת ריחוף וניתוק. לעתים ישנן הזיות ויזואליות או שמיעתיות וכן תחושות של טראנס, שכחה זמנית, קשיי התמצאות בזמן וחווית חוויות חוץ גופיות.
ההפרעה מסוכנת במיוחד כיוון שלחולים בה ישנה נטיה לפגיעה עצמית, התאבדויות והפרעות אכילה.
בגלל שהמאפיינים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית מאפיינים גם הפרעות נפשיות אחרות, פעמים רבות לוקח שנים רבות עד שנעשית האבחנה הנכונה לגביהם והם זוכים לטיפול המתאים.
הטיפול בפיצול אישיות
הטיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית הוא לרוב טיפול פסיכודינמי, תרפיה באמנות או טיפול באמצעות היפנוזה. לטיפול בהפרעה זו אחוזי הצלחה טובים יחסית להפרעות קשות אחרות, אך מדובר בטיפול ארוך טווח ולא קל.
במהלך הטיפול המטפל מסייע למטופל לגלות ולהבין את המקור המודחק של ההפרעה, דבר שכרוך בהתמודדות ישירה עם הטראומה ועלול להיות מכאיב ומטלטל.
המטרה היא להעלות למודעות את טראומות העבר ולהתמודד איתן בצורה הדרגתית ובטוחה, על מנת להגיע לאינטגרציה של חלקי האישיות השונים שמצאו להם ביטוי נפרד.
בסופו של תהליך ממושך המטופל אמור להגיע לזהות אחת מגובשת, שמכילה את מרכיבי האישיות הנפרדים.
