ניתן לתאר את הציקלותימיה באופן ציורי: תארו לעצמכם שמצב הרוח שלנו נע באופן נורמאלי על סקאלה בין 0 ל-10. ב-0 אנחנו ממש עצובים, וב-10 ממש שמחים. כאשר אדם נמצא לאורך זמן סביב ציונים 0-1, ניתן לאבחן כי הוא סובל מדיכאון. כאשר אדם נמצא לאורך זמן בציון 10 (או יותר…) ניתן לאבחן אפיזודה מאנית. כאשר אדם עובר בין תקופות של 0 לתקופות של 10, כנראה שיאבחנו אותו כסובל מהפרעה בי-פולארית (מאניה דפרסיה).
בציקלותימיה הפרט אינו מגיע לרמות הקיצוניות הללו, ולכן לא ניתן לאבחן אפיזודות דיכאוניות או אפיזודות מאניות. אך כן ניתן לראות שהאדם עובר בין אפיזודות בהן הוא חש 2-3 לאפיזודות בהן הוא חש 8-9. כלומר, למרות שלא ניתן לאבחן אפיזודה מלאה וקיצונית, ניתן לראות שמצב הרוח של האדם נע בין קיצוניות, ללא מעברים בשטחי הביניים- הוא קצת דיכאוני, וקצת מאני (בלשון מקצועית- היפו מאני).
אבחון ציקלותימיה
באבחון ההפרעה ניתן לשים אצבע על מספר רב יחסית של אפיזודות שנראות כמו דיכאון, אך לא עונות על הקריטריונים לאבחנה של דיכאון מג'ורי, ומספר רב יחסית של אפיזודות שנראות כמו מאניה, אך אינן עונות על הקריטריונים לאבחונה.
האפיזודות המתחלפות הללו צריכות להופיע במשך שנתיים לפחות (או שנה אצל ילדים ומתבגרים), שבמהלכן אין יותר מחודשיים רצופים בהם הסימפטומים אינם קיימים. יש לציין, שפעמים רבות האבחנה משתנה לאחר תקופת מה אם האפיזודות מתחזקות, וניתן לאבחנן כדיכאון או כמאניה (ואז האבחנה הופכת להפרעה בי-פולארית).
סימפטומים
כאמור, ניתן לחלק את הציקלותימיה לשני סוגים של סימפטומים- סימפטומים דיכאוניים מופיעים לתקופות מסוימות, סימפטומים מאנים בתקופות אחרות.
סימפטומים דיכאוניים
דיכאון מאופיין בתחושה של עצבות, דיספוריה וחוסר ערך. פעמים רבות, החולים מרגישים שאין להם רצון לעשות שום דבר, ושום דבר אינו גורם להם הנאה (גם פעולות שבעבר כן היו מהנות). הם עשויים להימנע ממפגשים חברתיים ועשויה להתגלות גם פגיעה בתפקוד בכלל ובתפקוד המיני בפרט.
הסובלים מדיכאון מתקשים לישון (מתעוררים פעמים רבות בלילה, או שאינם מצליחים כלל להירדם), וכן סובלים משינויים משמעותיים בתיאבון (חוסר תיאבון, או תיאבון שאין לו שובע). אנשים בדיכאון מדווחים על מחשבות שלא ניתן להפטר מהן, ותוכנן שלילי, פסימי, מלא ביקורת עצמית. לא פעם ישנן גם מחשבות, ואפילו ניסיונות אובדניים.
האבחנה של דיכאון מג'ורי כוללת מענה על רוב הסימפטומים הנ"ל, יחד עם דרישת זמן- הסימפטומים מאפיינים את האדם במשך רוב היום, במשך שבועיים ברציפות לפחות. אם אדם עומד בקריטריונים, אך לא בדרישת הזמן, או שלא מקיים מספיק קריטריונים (חמישה לפחות, שאחד מהם הוא עצבות או פגיעה ביכולת ליהנות), לא ניתן לאבחן אפיזודה דיכאונית, אך ניתן להתייחס אליה כאפיזודה של ציקלותימיה.
סימפטומים היפו-מאניים
מאופיין בתחושות של שמחה, ערך עצמי מאוד מאוד גבוה, ירידה בצורך לישון, דברנות יתר, זרימה מהירה מאוד של רעיונות ומחשבות, מוסחות יתר, פעלתנות יתר במטרה להשיג מטרות (שבדרך כלל לא מושגות, כי זרם הרעיונות המהיר מעביר את האדם מפעולה לפעולה בקצב מסחרר), מעורבות רבה בפעולות מהנות (יותר ממה שמקובל, והרבה פעמים גם תוך נטילת סיכונים משמעותיים- התנסויות מיניות, קניות חסרות מעצורים וכד'). לפחות 3 מהסימפטומים צריכים להמשך לפחות 4 ימים כדי לאבחן היפומאניה, אשר תהווה את החלק המאני בציקלותימיה.