תחושות אלו נמשכות שנים ומפריעות באופן משמעותי למערכות היחסים, הלימודים, העבודה והפעילות היומית.
אם אדם סובל מהפרעת דיכאון כרוני, הוא מתקשה להיות אופטימי אפילו בזמנים שמחים, והוא נתפש כאדם קודר, המתלונן כל הזמן או אינו מסוגל ליהנות. למרות שהפרעת דיכאון כרוני אינה חמורה כמו דיכאון מג'ורי, מצב הרוח הדיכאוני עלול להיות קל, בינוני או חמור. בשל האופי הכרוני של דיכאון זה, ההתמודדות עם תסמיני הדיכאון עשויה להיות מאתגרת, אך השילוב של טיפול בדיבור, פסיכותרפיה ותרופות יעיל לטיפול במצב זה.
הגורמים לדיכאון כרוני
הגורם המדויק להפרעה זו אינו ידוע, ובדומה לדיכאון מג'ורי, הוא עשוי להיות כרוך ביותר מסיבה אחת, כגון:
שינויים ביולוגיים – אנשים עם הפרעת דיכאון כרוני עשויים לחוות שינויים פיסיים במוחם, שמשמעותם עדיין אינה ברורה, אך הם עשויים לסייע באיתור גורמים.
הכימיה במוח – נוירוטרנסמיטרים טבעיים הם כימיקלים המתרחשים במוח ומשמעותיים לדיכאון. מחקר חדש מראה כי שינויי תפקוד ותוצאה של נוירוטרנסמיטורים אלו מעורבים בשמירה על יציבות מצב רוח ומשמעותיים לדיכאון והטיפול בו.
תכונות תורשתיות – הפרעת דיכאון כרוני נראית שכיחה בקרב אנשים שיש להם בן משפחה עם המצב. חוקרים מנסים למצוא גנים העשויים להיות מעורבים בגרימת דיכאון.
אירועי חיים – בדומה לדיכאון מגו'רי, אירועים טראומטיים כגון אובדן אדם אהוב, בעיות כלכליות או רמת גבוהה של מתח עלולים לגרום להפרעת דיכאון כרוני בקרב אנשים מסוימים.
תסמיני דיכאון כרוני
התסמינים מתמשכים, ובאים והולכים במשך שנים, כשעוצמתם משתנה עם הזמן. אך הם אינם נעלמים במשך למעלה מחודשיים בכל פעם. בנוסף, התקפי דיכאון מג'ורי עלולים להתרחש לפני או במהלך הפרעת דיכאון כרוני, במצב הנקרא דיכאון כפול.
תסמיני הפרעת דיכאון כרוני גורמים לפגיעה משמעותית וכוללים:
- איבוד עניין בפעילויות יומיומיות.
- עצב, תחושת ריקנות או דכדוך.
- חוסר תקווה.
- עייפות וחוסר אנרגיה.
- הערכה עצמית נמוכה וביקורת עצמית.
- קשיי ריכוז וקשיים בקבלת החלטות.
- עצבנות או כעס מוגזם.
- ירידה בפעילות, ביעילות ובתפקוד.
- הימנעות מפעילויות חברתיות.
- תחושות אשמה ודאגות לגבי העבר.
- הפרעות תיאבון או אכילת יתר.
- בעיות שינה.
- בקרב ילדים, תסמיני הפרעת דיכאון כרוני כוללים מצב רוח דיכאוני ועצבנות.
אבחון דיכאון כרוני
אם הרופא חושד בדיכאון זה, האבחון והבדיקות עשויים לכלול:
בדיקה פיסית – הרופא עשוי לבצע בדיקה גופנית ולשאול שאלות מעמיקות הנוגעות לבריאות, כדי לקבוע מה עלול לגרום לדיכאון. במקרים מסוימים, הדיכאון עשוי להיות קשור לבעיית בריאות גופנית בסיסית.
בדיקות מעבדה – הרופא עשוי להורות על בדיקות מעבדה לשלילת מצבים רפואיים אחרים העשויים לגרום לתסמיני הדיכאון. לדוגמא, הוא עשוי להורות על בדיקות דם על מנת לגלות אם בלוטת התריס היא תת.
אבחון פסיכולוגי – כולל דיון במחשבות, ברגשות ובהתנהגות ועשוי לכלול שאלון המסייע באיתור אבחנה. הערכה זו מסייעת לקביעה אם המטופל סובל מהפרעת דיכאון מתמשכת או ממצב אחר העשוי להשפיע על מצב הרוח, כגון דיכאון, הפרעה דו קוטבית, או דיכאון עונתי.
טיפול בדיכאון כרוני
שני הטיפולים העיקריים לדיכאון זה הם תרופות וטיפול בדיבור. פסיכותרפיה היא ההמלצה הראשונה לילדים ומתבגרים עם דיכאון זה, אך הטיפול תלוי בחומרת התסמינים, ולעיתים יש צורך אף בתרופות נוגדות דיכאון.
תרופות – סוגי התרופות נוגדות הדיכאון הנפוצות ביותר לטיפול בהפרעת דיכאון כרוני כוללים מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI); תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות (TCAs); ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRIs). יש להתייעץ עם הרופא לגבי תופעות הלוואי האפשריות.