ההפרעה הראשונה, דיכאון, היא הפרעה ממשפחת הפרעות מצב הרוח. ההפרעה השנייה, הפסיכוזה, היא הפרעה ממשפחת הפסיכוזות, אליה שייכת גם הסכיזופרניה.
אך דיכאון פסיכוטי הוא לא אבחנה כפולה (או קומרובידיות), אלא הפרעה אחת, השייכת לתחום של הפרעות מצב הרוח. הסימנים הפסיכוטיים המופיעים בה אינם מספיקים כדי לאבחן פסיכוזה, והם קשורים באופן ישיר למצב הרוח.
סימפטומים של דיכאון פסיכוטי
דיכאון פסיכוטי הוא, כאמור, קודם כל דיכאון. כדי לאבחן דיכאון פסיכוטי צריך לענות ראשית כל על הקריטריונים הנדרשים על מנת לאבחן דיכאון. הסימפטומים הללו כוללים, בראש ובראשונה מצב רוח דיכאוני, עצוב או דיספורי, הנמשך למשך שבועיים לפחות.
בנוסף לכך, ישנה ירידה משמעותית בהנאה ובעניין בפעילויות או סיטואציות שהסבו לפרט הנאה בעבר. אנשים הסובלים מדיכאון מפסיקים פעילויות, תחביבים, ובעיקר מפגשים ומגעים חברתיים.
הדיכאון גורם לירידה משמעותית באנרגיה, תחושה של חוסר רצון לעשות דברים, חוסר משמעות וחוסר תקווה. האדם עשוי לאכול באופן מופרז כדי לפצות על התחושה הרעה, או לחלופין- להפסיק לאכול מתוך תחושת חוסר משמעות.
בנוסף, גם השינה נפגעת. אנשים הסובלים מדיכאון ישנים שעות רבות, גם במשך היום, או לחלופין- סובלים מקושי להירדם, ומיקיצות רבות במהלך הלילה. הדיכאון מלווה גם במחשבות שליליות, ערך עצמי נמוך, ומחשבות חוזרות על מוות. לעיתים המחשבות הופכות למעשים בדמות ניסיונות אובדניים.
לאחר שאובחן המצב הדיכאוני, על מנת לאבחן דיכאון פסיכוטי, יש לראות גם מאפיינים של פסיכוזה. מאפיינים אלה לא יהיו מספיקים על מנת לאבחן הפרעה ממשפחת הפסיכוזות (כמו סכיזופרניה), והם יהיו קשורים באופן מובהק למצב הרוח.
הסימפטומים הפסיכוטיים העיקריים כוללים דלוזיות והלוצינציות. דלוזיות הן מחשבות שווא, כלומר מחשבות שהפרט מחזיק, מבלי שיהיה להן עיגון במציאות. בדיכאון פסיכוטי הדלוזיות הנפוצות ביותר הן בעלות תוכן פרנואידי: האדם מאמין שמישהו מנסה לפגוע בו או להרע לו. בנוסף נפוצות דלוזיות של אשמה: האדם מאמין שהוא עשה משהו רע, שהוא האשם בדבר נורא שקרה לו או למישהו אחר.
נפוצות פחות בדיכאון הפסיכוטי הן ההלוצינציות- הזיות. הלוצינציות הן תפיסה חושית של גירוי שאינו קיים במציאות. נפוצות הלוצינציות אודיטוריות (האדם שומע קולות שאומרים לו שהוא רע, חסר ערך וכדומה). ישנן גם הלוצינציות ויזולאיות וטקטיליות, אך הן נפוצות פחות.
אבחנה מבדלת
לעיתים קשה להבחין בדיכאון הפסיכוטי, משתי סיבות. ראשית, לעיתים מאובחן דיכאון ולא מאובחנת הפסיכוזה, משום שקו דק מפריד בין מחשבות שווא של רדיפה ואשמה, לבין חוויות אופייניות של אשמה ורדיפה הקיימות בדיכאון רגיל.
הבדיקה צריכה להיות על פי העוצמה ורמת הביטחון: האם האדם חושב ומרגיש שהוא אשם, למרות שבחינה אובייקטיבית לא בהכרח תעלה את המסקנה הזו, (דיכאון), או שמא הוא יודע ובטוח שהוא אשם (מחשבת שווא)?
שנית, לעיתים קשה להבחין בין דיכאון פסיכוטי לבין פסיכוזה או סכיזופרניה שמלווה גם בדיכאון. מחלה כמו סכיזופרניה בהחלט יכולה להעצים תחושות דיכאוניות. כאן חשוב לבדוק האם הפרט באמת עונה על כל הקריטריונים הנחוצים לאבחנה של פסיכוזה מלאה, והאם הקריטריונים הללו היו קיימים גם לולא נוכחותו של הדיכאון.
דרכי טיפול
הטיפול בדיכאון פסיכוטי כולל נגיעה הן בדיכאון והן בפסיכוזה. כאשר נדרש טיפול תרופתי, יתקבל שילוב בין תרופות נוגדות דיכאון ותרופות אנטי- פסיכוטיות. הטיפול הפסיכותרפויטי יתעסק בעיקר בתכנים הדיכאוניים, עם נגיעה במקומות בהם תכנים אלה מתגברים על בוחן המציאות והופכים לפסיכוטיים.
ראו גם:
דיכאון תגובתי