אנשים נהרגים או מתים מוות לא טבעי בדרכים שונות: פיגועים ופעולות טרור, תאונות דרכים, תאונות עבודה ועוד. דרך נוספת למוות לא טבעי היא כאשר אדם לוקח את חייו בידיו ושם קץ לחייו. דרכי המוות האחרות כמו פיגועים ופעולות טרור תופסות חלק משמעותי הרבה יותר בתקשורת ובתודעה שלנו, במיוחד אם זו פעולת טרור. מה לגבי מתאבדים?
כל עוד אין מאחוריהם סיפור או שזו אישיות מוכרת, לרוב לא נדע עליהם כלל. ביחס למתים אחרים במוות לא טבעי, מתאבדים הם "המתים השקופים". נתונים שפרסם ארגון הבריאות העולמי הם סימן לכך שצריך להיות שינוי בהתייחסות להתאבדות.
אלו הנתונים שמדאיגים את ארגון הבריאות העולמי, וצריכים להדאיג גם אותנו
לרגל היום הבינלאומי למניעת התאבדויות שחל ב- 10 בספטמבר פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח ובו נתונים הקשורים למקרי מוות כתוצאה התאבדות. בדו"ח עולים נתונים לא קלים לעיכול:
- בכל 40 שניות אדם מתאבד בעולם!
- ברחבי העולם מתים מדי שנה קרוב ל- 800,000 איש
- רבים מהמתאבדים הם צעירים בגילאי 15-29 ובקבוצת גילאים זו התאבדות היא גורם המוות השני בשכיחותו.
- השיטות הנפוצות בהן נעשית ההתאבדות היא תליה, הרעלה וירי.
- התאבדות נראית באופן דומה בכל רחבי העולם
- בהסתכלות כלל עולמית החלק הגדול ביותר הוא של מדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, אך בבחינת אחוז המתאבדים לפי מדינה נמצא דווקא שיעור התאבדות הגבוה ביותר במדינה בעלת הכנסה גבוהה, שיעור של 11.5 לכל 100,000 איש.
- מנתוני משרד הבריאות בישראל שפורסמו ביוני 2019 נמצא כי שיעור ההתאבדויות הגבוה ביותר בארץ בשני המינים הוא בקרב בני 75 ומעלה.
כיצד מתמודדים עם הנתונים המדאיגים?
בארגון הבריאות העולמי מצביעים על כך ומדגישים שהתאבדויות הן תופעה כלל עולמית ואינה מדלגת על אף אזור בעולם, החל מאזורים עניים ועד האזורים השבעים והעשירים. הם גם אומרים כי חייב להיות שיתוף פעולה בין מדינות העולם ויישום טקטיקות שונות למניעת התאבדות בחינוך הניתן בבתי הספר ובכלל, ובתכניות אותן צריכה ליזום ולהפעיל מערכת הבריאות במדינות השונות. הדבר חייב להיות באחריות המדינות כתכנית לאומית המתוקצבת בהתאם. אמנם נראית גדילה במספר המדינות המפעילות אסטרטגיות פורמליות למניעת התאבדות אך זו רק ההתחלה. כל מדינה חייבת להשקיע בכך יותר.
שיטות פעולה שמועילות למניעת התאבדויות.
שיטות עליהן מצביע ארגון הבריאות העולמי המסייעות למניעת התאבדויות הן ליווי צעירים ופיתוח כישורי חיים אצלם, כישורי חיים המאפשרים לאדם לזהות מצוקה שלו עצמו או של אדם אחר ולדעת לאן לפנות לקבלת עזרה. העלאת המודעות לחשיבותו של דיווח מהיר על כוונתו של אדם אחר להתאבד היא משמעותית. גם ניהול מעקב קבוע וליווי אנשים הנמצאים בסיכון תורם רבות להפחתת מקרי ההתאבדות. על מנת לזהות פוטנציאל להתאבדות יש לזהות סימני אזהרה שיכולים לבוא לידי ביטוי בחוסר עניין בפעולות שבעבר סיפקו הנאה ועניין, דיכאון, הפרעות באכילה כמו גם בהפרעות שינה. ישנן גם אוכלוסיות שכדאי להיות עירניים לגביהן כמו נפגעי/ות תקיפה מינית, בני קהילת הלהט"ב, מי שסובלים/סבלו מאלימות או התעללות. גם אבות גרושים שסובלים מניכור הורי מילדיהם, קשישים ועולים.
יש מה לעשות: להקשיב לסימנים ולהיות ישירים
אנשים שנמצאים על סף התאבדות לרוב משדרים לסביבה איתותים. הם יכולים לומר משפטים כמו "נמאס לי מהחיים" או "אין טעם לחיות" ומשפטים דומים. ישנן גם פעולות שיכולות להוות סימן כמו התעסקות בנושא חלוקת רכוש והסדר עניינים אישיים או דאגה לאמצעים שיכולים לשמש להריגה. חשוב לשאול שאלות. לא לפחד לשאול את השאלה בצורה ישירה אך לא שיפוטית ומבקרת. אם ישנו חשד סביר שאותו אדם נמצא במצוקה צריך, תוך אמפתיה ובצורה עדינה לפנות לגורמים מקצועיים לקבלת טיפול ועזרה.