- האם את\ה מרגיש\ה חוסר אונים וייאוש?
- האם את\ה סובל\ת מהפרעות שינה (כגון: חוסר יכולת להירדם, שינה מרובה ברוב שעות היום)?
- האם את\ה מרגיש\ה כל הזמן עצבני\ת או כעוס\ה?
- האם את\ה מרגיש\ה כל הזמן עצוב\ה?
- האם את\ה מרגיש\ה שמשהו לא בסדר אתך?
- האם את\ה סובל\ת מקשיי ריכוז המפריעים לך לתפקד בחיי היומיום?
- האם יש לך מחשבות על התאבדות ועל מוות?
התאבדות הינה פעולה קיצונית של אדם, במהלכה הוא מנסה ולרוב גם מצליח לשים קץ לחייו בדרכים שונות. בכל שנה מילוני אנשים שמים קץ לחייהם ברחבי העולם ועוד מילוני אנשים מנסים בכל יום ללא הצלחה להתאבד.
ממחקרים נמצא כי אחוזי ההתאבדות הגבוהים ביותר נמצאים בשכיחות גבוה בקרב אנשים בין הגילאים 10-20 ובעיקר בגברים.
מהם הגורמים להתאבדות?
חשוב לציין כי התאבדות או ניסיונות להתאבדות אינם מוגדרים כמחלה\הפרעה פסיכיאטרית אלא כסימפטום של מחלות נפש, מחלות פיזיות או בעיות בחיי היומיום.
לכל אדם יצא לפחות פעם אחת בחייו לחשוב על מוות ועל התאבדות. המחשבות השכיחות ביותר הן התאבדות בגיל ההתבגרות והפרעות דיכאון בגיל הזהב. אך ממחשבה למעשה עצמו, האדם עובר דרך ארוכה ולבסוף, מה שמוביל אותו לבצע את האקט עצמו, הוא שילוב של מספר גורמים, כגון:
- תחושת בדידות עצומה
- כישלון בתחום הרומנטי
- עקב גירושין
- התאלמנות
- כישלון בעבודה
- פיטורין
- איבוד עסק
- איבוד בית
- משפחה
- מחלה כרונית בעלת תסמינים קשיים (כגון: סרטן, טרשת נפוצה בשלבים מתקדמים וכדומה).
- קשיי התמודדות, בלבול וחרדה, האופיינים במקרים של התאבדות חיילים בצה"ל.
בנוסף, לכל אלו, אחד מגורמי הסיכון הגבוהים ביותר לבצע התאבדות היא הפרעת דיכאון. גם להפרעת דיכאון, קיימים גורמים רבים, כגון: פעילות נמוכה של המוליכים העצביים במוח: סרטונין ונוראדרנלין, גורמים גנטיים-היסטוריה משפחתית, גורמים סביבתיים, כגון: קשיים בעבודה, לימודים, חיי משפחה חברה ועוד.
התאבדות ושינויים הורמונליים
כמו כן, גיל ההתבגרות וגיל הזהב מהווים גורם סיכון גדול, מכיוון שבגיל ההתבגרות יש שינויים הורמונאליים מרובים ועקב כך שינויים גופניים חיצוניים ולעומת זאת בגיל הזהב ישנה ירידה של פעילות מערכות הגוף, הזדקנות, אובדן כושר עבודה וכדומה. כל אלו יחדיו עלולים לגרום לאדם לסבול מהפרעת דיכאון, שעלולה להוביל בסופו של דבר לניסיונות התאבדות.
בנוסף, מחלות נפש אחרות עלולות לגרום לאדם לנסות להתאבד, כגון: סכיזופרניה, ארוטומניה, הפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה), הפרעות אכילה, נפגעי תקיפה מינית, אונס וכדומה.
התסמינים של התאבדות
מכיוון שאין בדיקת דם או בדיקת הדמיה רפואית היכולה לאבחן באופן ממשי את סימפטום ההתאבדות, האנשים הקרובים לאדם, צריכים להיות ערניים ושים לב לתסמינים כגון:
- דיכאון
- עצבות
- כעס
- הימנעות מיציאה מהבית
- הימנעות חברתית
- ירידה או עלייה במשקל הגוף באופן קיצוני
- הפרעות שינה
- דיבור על מוות, מחלות והתאבדות.
הטיפול באובדנות
על ידי זיהוי התסמינים השונים, והערנות מהמשפחה והסביבה הקרובה, ניתן להציל ולעזור לאדם הרוצה לשים קץ לחייו. התמיכה הסביבתית והמשפחתית חשובה מאוד במקרים אלו. החשיבות הגדולה בנושא באה לידי ביטוי במחקרים שנעשו בנושא, שמצאו כי גלישה ברשתות חברתיות מונעת מקרי התאבדות. עירנות ותשומת לב מירבית לתכנים שמועלים לרשתות החברתיות יכולה כאמור למנוע מקרים אלה.
במרבית המקרים יהיה צורך במתן טיפולים שונים כגון:
- טיפול אצל פסיכיאטר
- טיפול תרופתי על ידי תרופות נוגדות דיכאון
- טיפול פסיכולוגי
- טיפולים פסיכותרפיים שונים, כגון: פסיכותרפיה תומכת, טיפול פסיכו-דינמי, טיפולים התנהגותיים קוגניטיביים, טיפול בין אישי, טיפולים קבוצתיים וטיפולים משפחתיים, אשר יעזרו לאדם לחשוף את רגשותיו, חששותיו, רצונותיו ופחדיו, לעזור לו לשנות תבניות מחשבתיות והתנהגותיות שליליות ולהחליפם בדפוסים חיובים ולהגיע על ידי כך לשורש הבעיה, אשר גורמת לאדם לרצות למות.
הידעתם? דו"ח ארגון הבריאות העולמי: כל 40 שניות אדם מתאבד בעולם