חוקרים נוטים לחלק את האירועים לאירועים חד פעמיים (כגון תאונה או פיגוע) ולאירועים מתמשכים (כגון, תקיפה מינית או חיים בצל מלחמה).
אירועים מתמשכים משפיעים כמעט תמיד בצורה קשה יותר, וגורמים לפגיעה נרחבת ביכולות קוגניטיביות, רגשיות, חברתיות ואף גופניות.
בניגוד למבוגרים, שאצלם ההגדרה של פוסט טראומה נעשית על פי קיום אירוע טראומטי ואבחון מספר תסמינים, אצל ילדים לעתים מאבחנים פוסט טראומה מבלי ידיעה ודאית על קיום אירוע טראומטי. העדויות על הטראומה עולות מתוך משחק, זיכרונות חוזרים, סיוטי לילה ואותות מצוקה אחרים.
תסמינים פוסט טראומטיים
ההפרעה הפוסט טראומטית אצל ילדים מתבטאת באופן שונה בהתאם לשלב ההתפתחותי בו נמצא הילד. המשותף לכולם הוא פגיעה משמעותית בהתפתחות הרגשית והחברתית ובפיתוח עצמי מגובש.
- פגיעה במימד ההתקשרות – פיתוח יחסים בטוחים עם ההורים בתקופת הינקות, המבוססים על תגובות רגישות והיענות של ההורים לצרכי הילד, הם הכרחיים לתפיסה מורכבת של העולם החברתי. מימד ההתקשרות מאפשר את הבטחון בקיום אדם קרוב דואג, כמו גם את האפשרות להתרחק ממנו ולפתח עצמאות. אם ההתקשרות בינקות אינה בטוחה, כפי שקורה פעמים רבות בעקבות טראומה, יש לכך השפעה מוכחת על מערכות יחסים מאוחרות יותר עם חברים ובני זוג.
- פגיעה בפיתוח עצמי מגובש – כדי שילד יפתח "עצמי" שלם ויציב, הוא זקוק למערך של חוויות קוהרנטיות לגבי תחושות ויחסים עם אחרים וכן לגבי העבר, ההווה והעתיד שלו. כאשר ילד חווה ארוע טראומטי כל תמונת עולמו מתערערת, והוא מתקשה לגבש לעצמו זהות יציבה, דימוי עצמי יציב וסיפור חיים קוהרנטי.
- פגיעה במימד החברתי – בגיל בית הספר, ילד שעבר טראומה נאלץ להתמודד עם ההשפעות החברתיות של הטראומה: לעתים הוא שומר סוד גדול, לעתים הוא נופל קורבן ללעג הילדים, לעתים הוא חש בושה גדולה בשל הטראומה או בשל התנהגות חריגה בעקבות הטראומה.
- תגובות חרדה ופגיעה במימד הפיזי והקוגנטיבי – עוררות יתר המתבטאת בקשיי שינה, הפרעות קשב וריכוז, תגובות בהלה, חרדות (למשל מחושך, מפרידה ועוד), תנועות חזרתיות, התקפי זעם, תוקפנות ועוד. לעתים יש רגרסיה לשלב התפתחותי מוקדם יותר, למשל חזרה למציצת אצבע, להתקפי בכי, או להרטבה.
פוסט טראומה בקרב ילדים – טיפול
הטיפול בהפרעה פוסט טראומטית אצל ילדים נעשה לרוב בשילוב המשפחה וצוות בית הספר, מתוך ראייה מערכתית אשר מבינה את ההשפעה של היחסים בתוך המשפחה והמערכת החינוכית על מצבו הרגשי של הילד.
כל זה נכון גם להפרעות רגשיות אחרות, אך חשוב שבעתיים לגבי פגיעה פוסט טראומטית, כיוון שהטראומה יוצרת קטיעה ברצף החיים, במערכות יחסים ובהבנת עקרונות הקיום, כמו עקרון הסיבתיות או עקרון ההמשכיות. בשל הקטיעה שיוצרת הטראומה, הטיפול מנסה להחזיר לילד את מושג הרצף ולכן נעשה בסמיכות לטראומה (ככל שניתן, כמובן שחלק מהטראומות אינן מדווחות), ובסביבה הטבעית של הילד.
הטיפול תלוי גם בהיקף הפגיעה, למשל אם בית ספר מצוי זמן ממושך תחת מתקפת טילים (כפי שקרה לא אחת בארץ), הרי שישנם מספר נרחב של נפגעי טראומה.
במצבים כאלה הצוות הפסיכולוגי והחינוכי של בית הספר מגויס להפחתת חרדה, ליצירת מקורות תמיכה בתוך בית הספר ומחוצה לו ולאיתור משפחות הנמצאות בסיכון גבוה לפיתוח פוסט טראומה (למשל משפחה שביתה נפגע ישירות מטיל, משפחה חד הורית, משפחה שכולה או משפחה מחוסרת אמצעים).