כל אחד מאיתנו חש לפעמים תחושות של עצב. לעיתים מדובר במצב רוח רע, ולפעמים העצבות עמוקה יותר ומלווה במחשבות לא נעימות, תחושת חוסר אונים ותחושה שכלום לא שווה והכל רע. בדרך כלל תחושות אלה חולפות מעצמן, מצב הרוח משתנה, והאדם חוזר לתפקוד רגיל ומצב רוח טוב.
אך לעיתים, התחושות הדיכאוניות אינן חולפות ואף מתחזקות, ומשפיעות על כל תחומי החיים של הפרט.
התחושות עשויות להיות כה קשות עד כי כבר אין מדובר במצב רוח טבעי, אלא בהפרעה של ממש, המכונה בפי העם דיכאון, ובפי אנשי המקצוע- דיכאון קליני מג'ורי.
אבחון דיכאון מג'ורי
כדי לאבחן דיכאון, על הפרט לתאר מצב רוח מדוכא או דיספורי במשך רוב היום, למשך כמעט כל יום לאורך שבועיים לפחות. בנוסף לכך, הפרט מפגין חוסר עניין בכל פעילות שהיא, וגם כאשר הוא נאות להשתתף בפעילות כלשהי, הוא לא נהנה ממנה.
חשוב לציין, שחוסר העניין וההנאה מקיף גם פעילויות שבעבר גרמו לפרט הנאה רבה. בדרך כלל החולים בדיכאון פשוט נמנעים מלהשתתף בפעילויות כלשהן. בנוסף לכך, מבטא החולה עוד לפחות ארבעה מבין הסימפטומים הבאים:
- שינוי בתיאבון ובמשקל: חלק מהחולים מאבדים תיאבון, ומאבדים עניין באוכל ולכן יורדים במשקל, למרות שאין להם כוונה לעשות דיאטה. חולים אחרים, מפצים את עצמם על מצב הרוח הירוד באכילה כפייתית ומשמינים דווקא.
- הפרעות שינה: חלק מהחולים סובלים מאינסומניה, אינם מצליחים להרדם או מרבים להתעורר. חולים אחרים סובלים מהיפרסומניה, וישנים שעות רבות במשך היום והלילה.
- תחושת עייפות וחוסר אנרגיה.
- ירידה בתחושת הערך העצמי, מלווה פעמים רבות בתחושות אשמה קשות.
- ירידה משמעותית ביכולת להתרכז, לשמור על קשב ולחשוב באופן רציף ובהיר.
- מחשבות אובדניות או נסיונות התאבדות.
הסימפטומים המתוארים גורמים לפרט למצוקה, ולקשיים בתפקוד היומיומי (בדרך כלל החולים אינם מצליחים לקיים מערכות יחסים, הם מתנתקים מחבריהם, לא מצליחים לעבוד, ומגיעים למצב שהם מבלים את מרבית יומם במיטה או בבית). לצורך האבחון, יש לשלול מצב של אבל (עד שנה לאחר מות אדם קרוב, אבל הוא מצב נורמאלי ולא מקבל אבחנה של דיכאון) ושל שימוש בחומרים או הפרעה אחרת.
שכיחות ההפרעה
דיכאון נחשב להפרעת הנפש הנפוצה ביותר בעולם המערבי (אם כי ישנן גם טענות שמדובר באיבחון יתר של ההפרעה). כ-15% מאוכלוסיית העולם המערבי סובלת מדיכאון. ההפרעה קיימת בכל שכבות האוכלוסייה (מבחינת גיל ומצב סוציואקונומי), אך נפוצה פי שניים בקרב נשים.
גורמים לדיכאון מג'ורי
כמו ברוב הפרעות הנפש, הגורם המדוייק להפרעה אינו ידוע, ובדרך כלל מדובר בשילוב של מספר גורמים. ראשית, ידוע כי קיים מרכיב גנטי-תורשתי בסיכוי ללקות בדיכאון. בנוסף, מוכרים גורמים ביולוגים, כגון מחסור בנוירוטרנסמיטורים מסויימים במח או חוסר איזון הורמונלי. כמו כן, דיכאון קשור בגורמים אישיותיים וגורמים סביבתיים ונסבתיים ובחייו של החולה.
טיפול
כאשר הדיכאון הוא מג'ורי וקשה, בדרך כלל הטיפול בו משלב פסיכותרפיה יחד עם טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי בדיכאון נפוץ ביותר בשנים האחרונות, מאז כניסתן של התרופות מהדור החדש (פרוזאק על נגזרותיו) מסוג SSRI. תרופות אלה בעלות השפעה חיובית ומעט תופעות לוואי באופן יחסי.
פסיכותרפיה מתרכזת בדרך כלל בגורמים הסביבתיים והאישיותיים לדיכאון, ומתמקדת בהבנת הדיכאון, ורכישת דפוסי התמודדות או דפוסי חשיבה חדשים. מטפלים שונים מציעים גישות שונות לטיפול, החל מטיפול דינאמי המבוסס על שיחות, וכלה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בו נרכשים באופן ספציפי מיומנויות שונות ומשתנים דפוסי החשיבה.
כאשר הסכנה האובדנית מוחשית, בדרך כלל מאושפזים החולים על מנת להגן עליהם ולהעניק להם טיפול אינטנסיבי יותר. כאשר הטיפול התרופתי אינו יעיל, נעשה לעיתים שימוש בטיפול בשוק חשמלי.
ראו גם:
דיכאון קדם וסתי