אלצהיימר נחשבת למחלה קשה במיוחד, אשר נכון להיום עדיין אין מרפא או תרופה המסוגלים לטפל בה באופן מלא. במחלת אלצהיימר המטופל סובל מהתנוונות הדרגתית של תאי העצב במוח ומשום כך לא ניתן לבצע אבחון מוחלט של המחלה אלא רק לאחר פטירתו של המטופל באמצעות ניתוח לאחר המוות.
עם זאת, מאבחנים את המחלה באמצעות מבחנים קוגניטיביים ופסיכולוגיים שונים, בשל אותותיה של המחלה על גופו ונפשו של המטופל.
מהי מחלת האלצהיימר?
בניגוד לחשיבה הרווחת, אלצהיימר אינה רק מחלתם של בני הגיל השלישי. למעשה, ניתן למצוא אלצהיימר בקרב שכבות שונות באוכלוסייה, דבר אשר מקשה במיוחד על זיהוייה ואבחונה. המחלה עצמה הינה למעשה התנוונות לא ברורה, אשר לא ידוע רבות באשר למניעיה או התפתחותה, של תאי העצב במוח. באופן זה, אט אט, חדל המוח מתפקודו התקין עד לכדי מותו של המטופל. ראוי לציון כי לא המחלה היא זו שהורגת את המטופל, אלא התדרדרותו התפקודית.
יש המקשרים את מחלת האלצהיימר לגורמים שונים כגון מחלות אחרות, או חבלות בראש, סכרת, או אולי יתר לחץ דם. גם איכות החיים, מידת התפקוד הספורטיביות למשל, נמצאו קשורות למחלה. לעיתים ישנם קשרים גנטיים כאלו ואחרים, אך עדיין לא זוהה גורם חד-משמעי בעניין גנטיקה. ועוד. עם זאת, עדיין לא ברור כיצד מתפתחת המחלה, מדוע דווקא בחולים מסוימים ולא באחרים, ומהן הסיבות באופן ישיר להתפתחותה.
זיהוי המחלה קשור בבדיקות אנטומיות ומיקרוסרופיות מורכבות, אשר אינן מאפשרות בחינה מדוקדקת בעוד המטופל בחיים. על כן, אבחון המחלה אינו נערך באופן זה אלא מסתמך על בדיקות ומבחנים פסיכולוגיים וקוגניטיביים אשר ביכולתם לשלול דמנציה, ולאשש כי נראה שמדובר באלצהיימר.
כיצד מבצעים אבחון אלצהיימר?
על מנת לאבחן את מחלת האלצהיימר, יש לבדוק כי לא מדובר במצב של דמנציה, וכי אכן מדובר במחלה המדוברת. מאחר והאופן היחידי אשר עומד לרשותנו הוא מבחנים פסיכולוגיים-קוגניטיביים באבחון זה, מבצעים מספר מבחנים שונים אשר בוחנים את הבעיה מכיוונים רבים.
תחילה, יש לבדוק כי מדובר בבעיה הכוללת התדרדרות היכולות הקוגניטיביות של המטופל. בעוד עניין זה דומה למצבי דמנציה באופן כללי, מתייחד האלצהיימר בחומרת המצב והתפתחות המחלה.
באלצהיימר נזהה לא רק שכחה כללית אלא ירידה משמעותית ביכולת השיפוט, קבלת החלטות, תפיסה, יכולת עיבוד והבנה של סיטואציות קוגניטיביות מורכבות וירידה בזיכרון ותפקודו. כמו כן, יש לבחון כיצד יכולת הדיבור והביטוי בעל פה פועלות, שכן באלצהיימר נראה ירידה גם באלו אשר הולכת ומתפתחת עם הזמן.
לצד אלו, מתפתחות באלצהיימר תחושות רגשיות עזות וקשות כגון עצבנות, חוסר שקט, אדישות, ואף הופעתן של מחשבות דיכאוניות או פרנואידיות. פעמים רבות גם נראה מחשבות טורדניות באופנים שונים כגון אובססיביות, אשר מקשות על התנהלותו של החולה עם הסביבה.
לצד אלו, יופיעו התנהגויות מורכבות כלפי אחרים, אפילו הקרובים ביותר לאדם. כגון ניסיונות להביע רגש באופנים שונים, לרוב מעט מוזרים, או לא סטנדרטיים לאותו אדם. כמו כן ייתכנו מצבים של חוסר התאמה בין מצב הרוח לבין רגשותיו של החולה, והתנהגויות מורכבות אשר לא באות בהלימה ברורה בין תמלול רגשותיו ותחושותיו.
לצד האבחון הפסיכולוגיים-קוגניטיביים, משפחתו וקרוביו של המטופל יכולים להעיד רבות על מצבו – האם הוא מצליח לתפקד ביום-יום, האם התנהגותו מתדרדרת, באלו אופנים, מהי ההיסטוריה הרפואית שלו, וכדומה.
חשוב להבין כי חולה אלצהיימר, עם הזמן, הופך להיות פחות ופחות משתף פעולה ולעיתים אף חשדן עד כדי פרנואיד בנוגע לכל דבר. מעורבות המשפחה באבחון ובתהליך הטיפולי הינה פעמים רבות קריטית.
עוד בנושא:
