רוב הנרקיסיזם הפתולוגי נולד כתוצאה מחסרים חמורים בדימוי העצמי של אדם הסובל מההפרעה. אם אדם כזה פגוע פסיכולוגית, ברוב המקרים כתוצאה מהתעללות בילדות, הוא מפתח מערכת הגנה מוגזמת ומקיפה יותר.
כל הפרעת מצב רוח שמתעוררת, עשויה להיות מסוכלת בהצלחה, ונרקיסיסט מחליף, או נסחף, על ידי הפרעת אישיות שגורמת לו להיות פחות מדוכא.
אך למרבה הצער, הפרעה זו נוטה להיות רעילה ביותר ומצערת מספיק להתמודדות עם העליונות העצמית האובססיבית של הסובל ממנה.
נרקיסיזם: האירוניה
נרקיסיסט הוא אדם שבאופן שאינו מודע "משיג" השתלטות נרקיסיסטית על סביבתו, הנובעת מתוך כל האמונות העצמיות השליליות ביותר שלו. באורח פלא, הוא מצליח להתמודד עם הדימוי העצמי הנמוך המושרש בו, עם התנהגות מוחצנת הפוכה המתבטאת בתכונות הבאות:
החלפת הספקות העצמיים – באשליות של גרנדיוזיות.
תחושות של "לא ראוי" – מוחלפות בתחושה חזקה של זכאות.
איכויות והתנהגויות שזוהו כבלתי מושכות או בלתי מקובלות – מושלכות על אחרים. נרקיסיסט מונע על ידי מחשבה: "אני לא שולט, אתה זה שמתנהג בשתלטנות!"
פחדים מכישלון ודחייה – מוחלפים בפנטזיות של הצלחה חסרת גבולות, כגון דמיונות על עושר אישי, שליטה על אחרים, עם מעמד מפואר ומוניטין מתקדם. נרקיסיסט משוכנע שהוא מושא לקנאה של אחרים.
תחושות חוסר כשירות, בושה והשפלה – נבלעות בגישה ובהתנהגות יהירה, צדקנות ועליונות מתפארת.
התמודדות עם נרקיסיסט: תסמינים מתונים לעומת תסמינים חמורים
מערכת הביטחון המרחפת של אנשים הלוקים בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, יכולה להיות כמעט בלתי חדירה. חשוב לציין גם את האטימות האופפת נרקיסיסט, שכן תכונה זו מסבירה את התסכול העצום אותו חווים אנשים כשהם נאלצים לתקשר עם נרקיסיסט קיצוני.
אדם שיש לו מספר תכונות נרקיסיסטיות, עדיין אינו לגמרי חסר תובנה עצמית, וההפרעה ניתנת לשינוי. אך עם מגוון הרסני יותר, עצם ההמלצה שמשהו אינו בסדר איתו, עשוי להרגיש כל כך מאיים, שהוא ייאלץ להכות בחזרה.
הדבר האחרון בו מאמין נרקיסיסט הוא שעליו להשתנות
לכן, ברגע שלומדים להכיר בעובדה שכל ההתנהגות הנרקיסיסטית נובעת מתחושות עמוקות של צורך בהגנה, ניתן להפחית באופן ניכר את תסמיני האישיות הנרקיסיסטית, ולמקד את ההתמודדות עימו בצורך בהגנה, ולא במסר לפיו עליו לשנות את התנהגותו.
התגובות שלו כבר הופכות להיות צפויות, ולמרות שהתנהגות נרקיסיסטית עשויה לצער את הסביבה, בדומה לרוב הסוציופתים, למרות שהם אינם ניתנים לטיפול, ניתן להפחית את מערכות ההגנה המניעות את התנהגותם, באמצעות משוב הולם או כוח חיצוני שאינו מערער את יציבותם, אך תומך בהם מהמקום הרגשי הכה מעורער שלהם.
התמודדות עם נטייה לאלימות אצל נרקיסיסטים
באופן מוזר, כשמצבים בין אישיים מלחיצים מעצימים את ההגנות של נרקיסיסטים, ובנוסף לתגובתם ההיפר אקטיבית, הם אינם זקוקים לפרובוקציה משמעותית לפני שהם מתפרצים, הם פשוט הופכים להיות אלימים יותר, באופן מילולי ולעתים פיזי.
הם אינם מתדרדרים לאיזושהי צורה של פסיכוזה, אך כשמנסים לשלוט בהם, הם עלולים להשתגע. לכן אין ליפול למלכודת שיגעון הגדלות של נרקיסיסט, ולתקשר איתו בצורה רגועה ובלשון רגילה, עד שתסמיני האלימות שוככים.
הדילמה – מלכוד 22
בניסיון להתמודד בהצלחה עם נרקיסיסטים, יש לנקוט בשיטות פשוטות ומעשיות המונעות את ההתנהגות הנרקיסיסטית, ולא ליפול למלכודת אותה הם מציבים, המתבטאת בהפחדה, העלבה, והשלטת טרור. כך ניתן להשתחרר מהאחיזה המניפולטיבית שלהם, גם אם הנרקיסיסט הוא בן או בת זוג, הורה, ילד, מעסיק או שותף עסקי.
בסופו של דבר, כשלא משתפים פעולה עם ההתנהגות הנרקיסיסטית, לסובל מההפרעה אין כנגד מי להפעיל את נטיותיו הנרקיסיסטיות, ובסופו של דבר הוא צפוי, לפחות במידה מסוימת, ליישר קו עם הסביבה.
