ישנם גורמים שונים אשר יכולים להוביל לאשפוז במרכז רפואי פסיכיאטרי, חלקם מרצון וחלקם בכפייה. חשוב להכיר את הסיבות האפשריות לאשפוז פסיכיאטרי, וכיצד אלו משפיעות על סוג האשפוז האפשרי.
לא כל אשפוז נגמר במחלקה סגורה, וברוב המקרים למעשה ידובר באשפוז אמבולטורי (אשפוז יום), אשר ישלב חלק מהיום באשפוז וחלק מהיום בסביבה הרגילה והמוכרת למטופל.
אשפוז בכפייה
אומנם ישנה העדפה ברורה לאשפוז אשר בו המטופל בוחר מרצון להתאשפז, לא תמיד כך הוא הדבר. כאשר מדובר במצבים קיצוניים, אשר בהם ישנו סיכון ממשי לאדם הסובל או סביבתו, אפשר לאשפז אותו בכפייה תחת הוראת צו בית משפט. כאשר מדובר בקטין במצב דומה, ניתן לאשפז אותו על ידי ההורים או האפוטרופוס.
אשפוז בכפייה אינו הבחירה המועדפת, מאחר ומדובר בסיטואציה טיפולית לא מיטבית – מאחר ורצוי תמיד כי המטופל ירצה להחלים, להשתפר ולהשתקם. מעבר לכך, יש משהו בתהליך של אשפוז בכפייה אשר יכול להחוות באופן טראומטי או כסיטואציה פוגענית. גם אם הכוונה היא לעזור למטופל, ואין ברירה אחרת – אשפוז בכפייה אינה הדרך הטובה ביותר להתחיל טיפול.
אשפוז מרצון
אחת הדרכים להגיע לכדי אשפוז במרכז רפואי פסיכיאטרי היא אשפוז מרצון. למעשה מדובר במצב בו אדם בוחר, מרצונו החופשי, להתאשפז במרכז פסיכיאטרי. יכול להיות שמדובר באדם בוגר או קטין, לשניהם יש את הזכות לבחור ולהתאשפז מרצון.
מבחינה בירוקרטית, לעיתים יש צורך בהפניה מהפסיכיאטרי המטפל לצורכי אשפוז, או אישור ההורים, אך בפועל זוהי זכותו של כל אדם לבקש ולהיות מאושפז. ראוי לציין כי יש הטוענים כי אשפוז מרצון הינו בעייתי מסיבות שונות, בין השאר מאחר וסטטיסטית ניתן לראות שמי שמאושפז מרצון נשאר מאושפז למשך זמן רב יותר. כמו כן, בסיטואציות מסוימות אשפוז מרצון יכול להפוך לאשפוז בכפייה.
על פי החוק, אדם המבקש להתאשפז מרצון יכול גם להשתחרר מרצונו, זאת על ידי הגשת בקשה ותוך 48 שעות מרגע הגשתה. עם זאת, בפועל, הבקשה לשחרור יכולה גם להיתקל בסירוב תצורות שונות כגון ועדת השחרור מטעם המרכז הרפואי יכולה להחליט כי למעשה יש לאשפז את אותו מטופל בכפייה, הפסיכיאטר המחוזי או צו בית משפט יכול להפוך את אותו מטופל לאשפוז בכפייה.
בכל מצב, עומדות לזכות המטופל דרכים שונות לעזור לו במצבים אלו – כגון מימון של עו"ד מטעם המדינה והזכות להיות מיוצג בוועדת שחרור על ידי אותו עו"ד. אך ישנן מורכבויות שונות אשר חשוב להכיר מראש, ולבדוק היטב את זכויותיכם בנושאים אלו.
אשפוז יום מול אשפוז מלא
כאשר אדם מהווה סכנה משמעותית לעצמו או לסביבתו, אזי ישנו סיכוי רב כי יוחלט על אשפוז מלא במחלקה סגורה. עם זאת, ברוב המקרים ככל הנראה שיתבצע אשפוז יום, סיטואציה אשר בה המטופל מגיע למרכז הרפואי פסיכיאטרי לטיפולים השונים למספר שעות, ולאחר מכן משוחרר חזרה לסביבה החברתית והנורמטיבית בה הוא חי. בתצורה זו, אשר מועדפת על ידי רוב הפסיכיאטרים, יכול המטופל להמשיך ולתפקד במסגרת חברתית נורמטיבית.
הבעיה עם אשפוז מלא, היא שהמטופל מועבר לתוך מסגרת יחסית סטרילית, במנותק מהסביבה, מקום העבודה, המשפחה, החברים, וכדומה. מטופל באשפוז מלא אינו מתקשר באופן פתוח עם הסביבה הנורמטיבית, אינו הולך ללמוד באוניברסיטה, ולמעשה חי בתוך המחלקה הסגור באופן יחסית מנותק. החזרה אל הסביבה הנורמטיבית והחברה, לאחר תקופת האשפוז, אינה פשוטה. היא מצריכה הרבה אורך רוח, יכולת התמודדות עם סיטואציה אשר אינך מורגל אליה, ופעמים רבות כוללת חרדה ואף רגרסיה, עד לכדי התדרדרות המצב.
מסיבות אלו, ישנה העדפה ברורה של אשפוז יום, אשר אינו יוצר נתק חמור בין החיים בסביבה והחברה לבין הטיפול במרכז הרפואי הפסיכיאטרי. כך יכול המטופל להתמודד עם מצבו האישי באופן מוסדר, ומצד שני גם להתמודד הסביבה והקשיים אשר היא טומנת בחובה עבורו.
כך או כך, אין זו סיטואציה פשוטה, וההתמודדות עם האשפוז והטיפול, ולאחר מכן הסביבה והחברה, מערימים קשיים רבים. על כן חשוב להכיר את זכויותיכם כמטופלים, וכן את היתרונות והחסרונות שבטיפול במרכז רפואי פסיכיאטרי לעומת טיפול המשולב במסגרת החיים הרגילה.
