כאשר אנו מדברים על הפרעת אישיות כפייתית טורדנית, או בקיצור OCPD, אנו מתייחסים להפרעה בה המטופל נוהג בהתאם לצורך עמוק המניע אותו לפעולות ומעשים בהתאמה למערכת חוקים המסדירים ומקנים שליטה במציאות הכאוטית.
מטופל הסובל מהפרעה זו, ינהג על פי דחף שליטה פנימי עצום ומופרז בכל הנוגע לאופן הביצוע של פעולה מסוימת מבלי להיות קשוב לסביבה. הוא אינו מסוגל להרפות מהשליטה או לחלוק אחריות, ולרוב ייטה לבצע פעולות אשר הסביבה תראה בהם חוסר הגיון אף על פי שהוא יתעקש כי זו הדרך היחידה והנכונה לבצע.
השפעות שליליות
הדחף לעמוד בחוקים הפנימיים הקובעים איך לפעול עולה על פני כל צורך אחר, ויכול להוביל לביצוע מסורבל ואף שיראה אובייקטיבית באופן שלילי. עם זאת, המטופל עצמו לא יחווה את הסיטואציה באופן שלילי, אלא באופן רציונלי והגיוני – כך הדברים אמורים להיות, וכל גישה אחרת הינה מוטעית ביסודה.
חשוב לציין כי לא בהכרח מדובר בסיטואציות חברתיות בעבודה, למשל, אלא גם בחוקים נוקשים כלפי האופן בו יש לפעול במשימות היומיומיות והפשוטות ביותר.
בלבול נפוץ בין שתי הפרעות אישיות: OCD ו-OCPD
בשתי ההפרעות מדובר במטופל אשר סובל מהפרעה כפייתית טורדנית, הכוללת חוקיות נוקשה המארגנת את אופן הפעולה לאורך היום. כל מקטע ומקטע מרצף היום מוגדר ומסודר על פי חוקים מובנים וברורים, עליהם אין לעבור בשום פנים ואופן.
המטופל יבצע את החוקים באופן מדויק להפליא, עם פרפקציוניזם ושיפוטיות חמורה, ונוקשות רבה. אך קיים מאפיין אחד קריטי המבחין בין שתי ההפרעות – אגו סינטוני מול אגו דיסטוני.
בהפרעה המכונה OCPD, אנו רואים מצב בו החוקיות המגדירה את הפעילות היומית פועלת בהתאמה עם הלך הדברים. במילים אחרות, זוהי הפרעה אגו סינטונית מאחר וישנה תאימות בין תפיסת עולמו של המטופל את עצמו ומעשי הכפייתיות.
הפרעת אגו סינטונית: ללא מרכיב הסבל
בהפרעה זו המטופל מביע פליאה על כך שהסביבה אינה עולה בקנה אחד עם האופן המסודר והמובנה המתאים לו כל כך. אם משהו אינו צולח, אין זו אשמתו, כי אם של הסביבה.
לעומת זאת, בהפרעה המכונה OCD אנו רואים כי המטופל מבין שמשהו אינו קשורה. החוקים אינם הגיוניים בעיניו, הם מפריעים לו להתנהל. ישנו סבל רב סביב החוקים הללו, סביב הפעולות הכפייתיות אשר מונעות מהמטופל לעשות את אשר הוא רוצה בהתאם לערכיו. זוהי הפרעה אגו דסינטונית, האגו בה מופרע על ידי הכרח כפייתי.
אבחון וגורמים
כיום נהוג לקשר את הצורך הכפייתי בשליטה בחוויה כאוטית של המציאות, ועל מנת להכיל סדר באי-סדר הנפשי נועדו החוקים המגבילים אשר מכמתים כל מצב בלתי-רציונלי לכדי היגיון מבני מוסדר. במילים אחרות, ה-OCPD הינו מענה או פתרון, בעייתי ככל שיהיה, להתמודדות עם דבר מה בלתי ניתן להתמודדות עבור המטופל.
מדריכים שונים מגדירים את ההפרעה על בסיס מאפיינים התנהגותיים ויש לאבחן לפחות שלושה מהם בכדי להגדיר את ההפרעה ככזו – פרפקציוניזם הפובע בפעילות היומיומית, הקפדה קיצונית על חוקים ומוסכמות חברתיות, התמקדות בפרטים הקטנים והסדרתם לכדי לו"ז וחוקים נוקשים, מוסריות גבוהה יתר על המידה, נוקשות, ומחשבות חודרניות טורדניות הקשורות באימפולסים פנימיים.
טיפול ב-OCPD
חשוב להבין כי הטיפול בהפרעה זו הינו מורכב, בעיקר מאחר ולא מדובר במטופל אשר סובל מההפרעה כמות שהיא. עבורו ישנה אי-תאימות של הסביבה, אחרים הם הטועים או הסובלים בעוד הכול אצלו בסדר ותקין. על כן השלב הראשון המהותי בטיפול יעסוק בהתאמה בין המציאות הנתפסת ותפיסת העצמי של המטופל. זהו תהליך מורכב הנובע לרוב מהמניע להגיע לטיפול בשל אי-יכולת להגיע להתאמה חברתית.
קיימת עדות מדעית להצלחה בגישות טיפול קבוצתי, טיפול התנהגותי, או טיפול תרופתי (להקלה במחשבות והמעשים הטורדניים), וכן פסיכותרפיות הנוגעות בממד הרגשי של חוויית המטופל. אך לרוב אין מדובר בטיפול פשוט קצר מועד, כי אם בטיפול מעמיק ומורכב הנוגע בבסיס התפיסות האישיות ונפש המטופל.
