ככל שהעולם נעשה טכנולוגי יותר, כך גדל ערכן של חוברות להוראות שימוש ומדריכים עם הוראות הפעלה. אך מסתבר שמה שטוב לביצוע משימות טכניות, טוב ונחוץ גם עבור פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
כבר בשנות החמישים המוקדמות הגיעו בארצות הברית למסקנה כי יש להכין מדריך שימושי ויישומי. מדריך שירכז, יפרט וינסח את כלל ההפרעות הנפשיות שהתגלו והפכו מוכרות למדע. למען הגילוי הנאות, נציין כי למדריך דיאגנוסטי זה יש לא מעט מתנגדים, חלקם מתוך הממסד וחלקם מחוצה לו. אך עבור עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, מדובר בלא פחות מאשר תנ"ך של ממש. אך מהו בעצם ה-DSM, מה הוא מציע, מה נבצר ממנו ועל מה ומדוע קמו לו מתנגדים: מדריך למתעניין.
DSM, האם אפשר ללמוד בעזרתו על נפש האדם?
רבים מאלו ששמעו בעבר על ה-DSM סבורים כי מדובר על סוג של "טקסט-בוק". מעין ספר לימוד מקיף שמגלה לנו כל מה שמדע הפסיכולוגיה או הפסיכיאטריה למדו וחקרו עד היום. אך למרות שלמדריך זה יש ערך אקדמאי, לימודי וגם שימושי, הרי שהוא לא מהווה בשום צורה מבוא או ספר לימוד בסיסי לפסיכולוגיה. בוודאי שגם לא לפסיכיאטריה.
למען ההבהרה, פסיכולוגים קליניים בארץ שולטים היטב ברזי ה-DSM, אך הסמכתם דורשת ניסיון קליני, קריאת ספרי לימוד מגוונים, עיון במאמרים וספרות מקצועית. פסיכיאטרים, הם למעשה רופאים לכל דבר בעלי התמחות ברפואת הנפש. גם הם בקיאים מאוד בכל חידושי ה-DSM אך בהכשרתם הם נמסכים על אין ספור עזרים, חומרי לימוד, ספרים ומאמרים אחרים. אדם מן היישוב יוכל להיעזר במדריך זה, אך הוא בהחלט לא מרכז את כל מה שיש למדע הפסיכולוגיה להציע. אין הוא מפרט למשל את שלל שיטות הטיפול האפשריות, את אבות המדע ומייסדיו, את חילוקי הדעות בין דיסציפלינות שונות ועוד.
מהי חשיבותו של ה-DSM?
במידה רבה, ה-DSM על מהדורותיו השונות נועד להכניס יותר סדר ואחידות לעבודותיהם של אנשי בריאות הנפש. משתמשים בו לא רק פסיכולוגים ופסיכיאטרים אלא גם מטפלים בעלי הסמכות נוספות. הוא משמש אנשי אקדמיה, מאבחנים, אנשי חינוך. במקביל הוא משמש גם לצרכים ביטוחיים, למשל כאשר רוצים לקבוע האם אדם כזה או אחר זכאי לתגמול או לסעד, על סמך מאפיינים ותסמינים נפשיים שמהם הוא סובל.
באופן רשמי, מדובר על מדריך אבחוני, שמפרט בצורה מפורטת את הסימפטומים והיבטים נוספים של מגוון הפרעות. אין זה מדריך כלל עולמי, שכן הוא תוצר של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה. יחד עם זאת, הוא מבקש להציג בעיקר הפרעות בעלות משמעות אוניברסלית.
משנות ה-50 הודפסו עד כה 5 מהדורות. באופן ברור מאוד, ניתן לראות כי כל מהדורה עברה יותר, מפורטת יותר ומכילה הרבה יותר סוגי הפרעות נפשיות ומצוקות נפשיות. עם השנים נוספו להפרעות "קלאסיות" גם כאלה שלא כולם מסכימים שיש להן מקום במדריך זה דווקא. חשוב לומר שהמדריך אכן הכניס הרבה סדר וארגון למורכבות הקיימת גם כך, בעולם בריאות הנפש.
בין היתר במדריך ניתן למצוא פירוט, דוגמאות ותסמינים נפוצים וכן גם מצוקות של הפרעות התפתחותיות בעלות היבט נפשי, מחלות נפש כגון סכיזופרניה, ריבוי אישיות, דיכאון, מניה דפרסיה, אגרופוביה, OCD, הפרעת דחק פוסט טראומתית, דלוזיות ומחשבות שווא ועוד. בנוסף, נכנסו גם תופעות שסוווגו רק בשנים אחרונות, כגון הפרעות אכילה, הפרעת אגרנות כפייתית ועוד.
מדוע יש המתנגדים ל-DSM?
ההתנגדויות למדריך נשענות על טענות שונות. למשל טענה שלא קיים חתך ברור שמפריד בין ה"בריאים" לבין ה"חולים". כמו כן התעלמות מהגיוון האנושי, חברתי ותרבותי. כדוגמא, נציין כי בעבר הומוסקסואליות הוגדרה כמחלת נפש. אם מחלת נפש זאת הוסרה, בהחלט יתכן שבעתיד ישתנה היחס גם להפרעות אחרות.
