אנורקסיה בגילאים צעירים היא אחת הבעיות המורכבות ביותר מבחינה נפשית. פעמים רבות אנורקסיה אינה נתפסת ככזו, אלא יותר נחוות כלפי המתבונן מבחוץ כעיסוק בעצמי, המראה החיצוני, ואולי אפילו תופעה הגיונית וסבירה בגילאי ההתבגרות. עם זאת, בפועל, מה שנראה כדיאטה ותסמיני לחץ כלליים, עלולים להסתיר בחובו מצוקה נפשית עמוקה ורגישה.
הקשר בין אנורקסיה לתפיסה עצמית
אנורקסיה מתבטאת באופן משמעותי במראה החיצוני, בשל התמקדות הנערה במראה ובדגש על משקל. לכן עיקר המיקוד באנורקסיה זהה להתנהלות בדיאטה: מה לאכול, כמה לאכול, מתי לאכול, וכדומה. המשותף לכלל פעולות אלו הינו התעסקות ב"מה נכנס" לגוף, וכן על האיסור החמור המלווה לעניין זה.
למרות שאנורקסיה עלולה להיראות כדיאטה קיצונית, חשוב לזכור כי הבעיה האמתית אינה נעוצה בעצם המשקל עצמו. שכן ככל שהאנורקסיה מתפתחת, הנערה מאבדת משקל עד לכדי צמצום משמעותי של גופה, ולמעשה לעולם אינה מגיעה "למשקל האידיאלי".
כיצד נגרמת אנורקסיה ומה מפעיל אותה?
ישנן גישות שונות לשאלה זו, ועולם הפסיכולוגיה מציע זוויות הסתכלות שונות על פי גישות טיפוליות מגוונות:
- עיסוק של האם במשקלה שלה, או במראה ומשקלה של בתה.
- שינויים גופניים הקשורים במשקל או לאו במהלך גיל ההתבגרות.
- הערכה עצמית ירודה.
- לחץ חברתי הקשור במשקל או המראה.
- ויש הטוענים גם לקשר חברתי והאופן שבו המדיה מציגה את גופה של האישה.
בעוד גישות אלו מצמצמות את החוויה הנפשית באשר למעורבות מצידה של הנערה הסובלת, נשאלה השאלה העיקרית – האם המרכיב הנפשי אשר מוביל לבעיה הינו חיצוני או פנימי? במילים אחרות, האם גורם חיצוני יכול "להפוך" נערה לאנורקטית, או שמה ישנה עמדה הנובעת ממצוקה אישית אשר התפתחה לכדי אנורקסיה?
התשובה אינה פשוטה, אך לא ניתן לנתק את המצוקה האישית והפרטנית של הנערה מהתפתחותה של ההפרעה. במילים אחרות, מדובר במקרה פרטני. גם אם ישנו הקשר לטריגר חיצוני לכאורה אשר "הפעיל", או מדויק יותר יהיה לומר "גרם לנפש הנערה להגיב" באופן כזה אשר נוצרה הפרעה המזוהה כאנורקסיה.
גורם מפעיל לאנורקסיה: חוסר סיפוק מהמשקל והמראה החיצוני
בכל פעם ש"יעד" מושג מבחינת משקל, הוא אינו מספק. יש להמשיך ולצמצם, להמשיך ולהגביל את מה שנכנס אל הגוף. כך שהתוצר הוא צמצום משמעותי של הגוף במסווה של התעסקות מראה חיצוני. בפועל, לא המראה החיצוני הוא אשר עומד על הכף. שכן לו באמת הייתה בעיה חיצונית אולי הייתה ניתנת לפתרון על ידי דיאטה ממוקדת וזהו. הבעיה האמתית הינה עמוקה יותר, וקשורה בנפש ובתפיסת הנערה את עצמה באופן כזה אשר מעיר בה מועקה עצומה.
ראוי לציין כי ישנם מחקרים הטוענים כי ניתן למנוע אנורקסיה על ידי חינוך נכון. כזה המקפיד להימנע מהערות שליליות המקושרות לאוכל, אכילה, משקל וכדומה. במקום זאת, לעודד את הילדה בחיזוקים חיוביים בנושאים אלו. ולמעשה, באופן כללי, יצירה של קשר בריא המאפשר שיח על נושאים מורכבים בבית יכול רק לתרום להתבגרות הנערה.
טיפול באנורקסיה והתמודדות עם המצוקה
מתוך התובנה כי ההפרעה הינה אישית, בעיה שהנערה מתמודדת עמה עצמה בקושי וסבל רב, מומלץ לקבל טיפול נפשי. תחילה חשוב להקדים ולומר כי מעורבותם של ההורים בתהליך הטיפולי הינה מורכבת, זאת מאחר ופעמים רבות מזוהה קשר כלשהו בין תפיסת הנערה את הבעיה באופן כזה אשר משליך על המרחב או התא המשפחתי. מסיבה זו, ישנה חשיבות עצומה לסבלנות, עידוד, יצירת אווירה המאפשרת טיפול – אך כמובן עדיין להקפיד על גבולות הגיוניים.
הטיפול הנפשי בבעיות אכילה הינו מורכב ביותר, מאחר ומעורבת בהפרעה עמדה אישית קשה וחמורה בנוגע לתפיסת העצמי והמציאות. אך בראש ובראשונה, מאחר ובעמדה זו ישנו סבל עמוק, הנובע גם מסיפוק מסוים בסבל זה, הקשור במראה החיצוני. לוותר על ההתנהגות האנורקטית, שלא לדבר על המחשבה האנורקטית והעיסוק במראה והעצמי, הינו דבר קשה ביותר.
הטיפול עשוי להימשך זמן רב כדי שניתן יהיה להשיג שינוי. פסיכולוג או פסיכיאטר מומחים בהפרעות אכילה הם אנשי המקצוע הנכונים לטיפול בהפרעות אלו. חשוב להקפיד על סבלנות והתמדה, ולבחור בבעל מקצוע המתאים לנערה בראש ובראשונה מבחינתה האישית – פעמים רבות זה יהיה הגורם המכריע בין טיפול אשר נעשית בו עבודה, לבין טיפול אשר אינו צולח כלל.
