לעיתים קרובות, נשים הנמצאות בהריונן הראשון חוששות ואף מבוהלות מההתמודדות עם תהליך ההריון והלידה. אולם עבור נשים מסוימות, המתח והחרדה כל כך אינטנסיביים עד שהן נמנעות לגמרי מהבאת ילדים לעולם.
ההנחה היא כי בין 6% ל 10% מהנשים הן טוקופוביות, ומוגדרות כבעלות חרדה עמוקה מהריון או לידה. רמת החרדה יכולה לנוע בין אימה קלה ועד מצוקה וחרדה קיצונית.
המודעות למצב של טוקופוביה אינה גדולה, לפעמים גם בקרב אנשי הצוות הטיפולי. מצב זה, גם שאינו מוכר לרבים, גורם לסבל לנשים רבות. ככל שתעלה המודעות למצבי חרדה, כך תתאפשר עזרה וסיוע רב יותר לנשים.
גורמים ותסמינים
בניגוד לתופעות אחרות הקשורות ללידה, הגורם המדויק לטוקופוביה נשאר לא ידוע. אולם, ידוע כי טוקופוביה יכולה להיחלק לשני סוגים עיקריים: הסוג הראשון הינו טוקופוביה משנית, המתפתחת לאחר לידה טראומטית, והסוג השני היא טוקופוביה ראשונית שהיא חרדה עמוקה יותר של לידה, שלפעמים נחווית כבר מגיל ההתבגרות ומשפיעה על נשים שלא חוו הריון כלל. הסוג הנפוץ יותר הוא הסוג הראשון, כך שהוא משפיע על נשים רבות. הרגשות השליליים בנוגע ללידה עלולים לעבור מאם לבת, או להתעורר לאחר התעללות או פגיעה מינית, צפייה בסרט של לידה, ולפעמים אף ללא הסבר או סיבה כלל.
פוביה מהריון ולידה, בדומה לפוביות אחרות, מתבטאת במגוון תסמינים הכוללים סיוטים, קושי להתרכז בעבודה או בפעילויות אחרות, התקפי פאניקה ותלונות פסיכוסומטיות. החשש המשמעותי מהריון ולידה עלול להתבטא בהימנעות מהריון, הימנעות מיחסי מין או אפילו בקשה לכריתת רחם. טוקופוביה עלולה להיות גם קשורה לדיכאון או הפרעת דחק פוסט טראומטית, אשר מפריעה לפעילות חיי היוםיום.
אבחון וטיפול
האבחון הינו החלק החשוב ביותר בתופעה זו, מכיוון שחוסר מודעות, הן של הנשים והן של אנשי הצוות הרפואי, מסתירה מהנשים את אמצעי הטיפול הפוטנציאליים. האבחון חייב להתבסס על מודעות האישה לרגשותיה ומצבה, ולכן פעמים רבות מצב זה יעלה במהלך טיפול פסיכולוגי אשר נעשה עבור בעיה אחרת וחושף גם טוקופוביה. מעטים המקרים, בהם נושא זה עולה בשיחות בפורומים נרחבים, אולם הוא יכול להעלות בשיחות נשים אשר מוצאות נושאים משותפים.
בדרך כלל, הטיפול המומלץ בטוקופוביה היא טיפול התנהגותי קוגנטיבי אישי (CBT). טיפול זה מהווה את טיפול הבחירה בפוביות רבות כאשר מטרתו היא לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות באמצעות שינוי דרך החשיבה והרגשות העולים כלפי סיטואציה מסוימת. טיפול זה עלול להיות ארוך טווח, ולהיעשות על ידי מומחים.
כמו כן, נשים יכולות למצוא פורקן לרגשותיהם בקרב קבוצות תמיכה. קבוצות אלו יכולות להתבסס על טיפול קוגנטיבי, אולם הן גם מעלות למודעות את שורשי הבעיה, מקורה ודרך הטיפול המתאימה לכל אישה. לפעמים, ייעשה שימוש גם בתרופות, בעיקר כאשר הפוביה קשורה גם לדיכאון או למצב של חרדה כללית.
השפעות טוקופוביה על האם והעובר
ישנן השפעות רבות לפוביה זו ואחרות על מצבה הנפשי והפיסי של האם הפוטנציאלית. תופעות לא רצויות כוללות: חוסר יכולת לישון, דיכאון, בקשת לידה באמצעות ניתוח קיסרי, צירים ממושכים (כתוצאה משימוש נרחב של משככי כאבים), סיכון גבוה לדיכאון לאחר לידה, הפרעות דחק פוסט טראומטית, וסיכון להתקשרות ברמה נמוכה (בונדינג) בין האם לתינוק. סיכון זה עלול להשפיע גם על העובר לאחר לידתו. חווית ההתקשרות בין האם לתינוק עלולה להיות מקשורת לחוויות לא נעימות ולהפריע להתפתחותו התקינה.
השפעות אלה, אשר מופיעות בעיקר לאחר לידה, עשויות להדליק נורות אדומות, כאשר האם נפגשת עם הרופא המטפל. ההמלצה היא לטפל בהפרעה זו, בשלביה המוקדמים, בכדי לאפשר פעילות יום יום מהנה ובריאות נפשית לאישה.
