דיסתימיה

בניגוד לדיכאון הקליני, שנחשב בעולם הרפואה כ"קשה" ומופיע בתקופות מרוכזות, הדיסתימיה נחשבת כדיכאון קל, אך בעצם היא קשה הרבה יותר. כאן התקופה אינה מרוכזת, אלא נמשכת לפחות שנתיים, אם לא יותר.

בהפרעה זו יכולות להיות הקלות או הפסקות, אך הן יימשכו לכל היותר במשך ימים בודדים. מאפייני הדיסתימיה הם מצב רוח דיכאוני מתמשך, חוסר בהנאה ובעניין, חוסר שייכות, תחושות אשמה, עצבות תמידית, הערכה עצמית נמוכה ופסימיות.

כל התחושות גורמות לנסיגה חברתית ולהסתגרות, לירידה ביכולת הפעילות ולפגיעה בזיכרון וביכולת הריכוז. התחלת הדיסתימיה היא הדרגתית ואיטית, ולרוב אינה מובחנת. חומרת התסמינים מתונה יחסית לדיכאון קליני עמוק. דיסתימיה עלולה להיות מלווה בכעס, בתוקפנות, בהאשמות כלפי הסביבה וכדומה.

גורמים

•    גורמים גנטיים – במידה וקרוב משפחה מדרגה ראשונה סבל/סובל מדיסתימיה, הסיכוי ללקות בה הוא גבוה מאוד.
•    גורמים ביולוגיים – דפוסי שינה חריגים דוגמת עלייה בתכיפות ובאינטנסיביות של תנועות עיניים בעת השינה מאפיינים הפרעה זו ועלולים לגרום להופעתה.
•    גורמים קוגניטיביים – חוסר התאמה בין המציאות לפנטזיה, מבחינה מחשבתית, יכולים לגרום לתחושות של ערך עצמי נמוך, חוסר אונים וקשיי תפקוד.
•    גורמים פסיכולוגיים – קשיים בהתפתחות האישיות והאגו, קשיים במשפחה- יחסי הורים וילדים וחוויות פרידה משמעותיות ואובדן, עלולים לגרום להפרעת הדיסתימיה. התופעות גורמות לנסיגה לשלבי ילדות, לתסכול, להערכה עצמית נמוכה ולתוקפנות.

אבחנה

במקרים בהם מתקיימים הקריטריונים הבאים, ניתן לאבחן את ההפרעה כדיסתימיה:
•    עצבות ודכאון במרבית הימים וברוב שעות היום, הנמשכים לפחות כשנתיים. אצל ילדים ומתבגרים ההפרעה מתבטאת בעצבנות ובחוסר שקט, הנמשכים כשנה לפחות.
•    הופעת שני תסמינים או יותר בזמן הדיכאון: הערכה עצמית נמוכה, אובדן/עודף שעות שינה, אובדן/עודף תיאבון, חוסר אנרגיה ועייפות, חוסר תקווה, קשיים בקבלת החלטות וקשיים בריכוז.
בכל תקופת ההפרעה התסמינים לא יפסיקו להופיע למשך יותר מחודשיים באופן רצוף. כשהאדם סובל מהפרעה פסיכוטית, כגון סכיזופרניה, התסמינים לא יופיעו. כדי שהתסמינים יוכרו כשייכים לדיסתימיה, הם לא יכולים להיגרם מהשפעות פיזיות, כגון מצב בריאותי לקוי, שימוש בסמים, תרופות וכדומה.

שכיחות באוכלוסייה

שכיחות ההפרעה בקרב האוכלוסייה נעה בין 3%-6%. נשים סובלות מדיסתימיה יותר מגברים, אך אצל ילדים ומתבגרים, הנטייה ללקות בה שווה בין המינים. מרבית הסובלים מההפרעה הם אנשים צעירים ולא נשואים או בעלי הכנסות נמוכות. במידה והדיסתימיה מופיעה לפני גיל 21, היא מוגדרת כ"התפרצות מוקדמת", ובמידה והיא מופיעה מגיל 21 היא מוגדרת כ"התפרצות מאוחרת".

טיפול בהפרעה

•    טיפול פסיכותרפי – הטיפול המתאים ביותר להפרעת הדיסתימיה. נמשך זמן רב ובצורה מעמיקה, כשבמרכזו ההיכרות העצמית וההתבוננות פנימה. התסמינים הדיכאוניים מקושרים לקונפליקטים בלתי פתורים מהילדות, והחוויות והאכזבות מהילדות מתקשרים למצב בהווה. בטיפול מנסים להגיע להבנה כיצד התחושות, כגון חוסר ערך עצמי וייאוש, מובילות להענשה ולהכשלה עצמית, ומקשות על האדם בחייו. בטיפול אישי חוויות המטופל נמצאות במרכז, בטיפול קבוצתי ההתמקדות היא בנושא התמודדויות עם קשיים חברתיים, ובטיפול משפחתי עוזרים לאדם ולמשפחה להבין את ההפרעה ולהתמודד עם המצב שנוצר.
•    טיפול התנהגותי – מוענקים למטופל "חיזוקים חיוביים" שחסרים לו בעקבות שינויים פתאומיים בסביבתו או אובדן קשה ומשמעותי. ההתמקדות בטיפול היא בהעשרת החוויות הנעימות והחיוביות אותן חווה המטופל, וברכישת דרכי התרגעות. כאן מאמינים כי עם שינויים חווייתיים והתנהגותיים, דפוסי חשיבה ורגשות ישתנו גם הם- מפסימיות לתקווה.
•    טיפול קוגניטיבי – טיפול קצר מועד בו ההתמקדות היא ברכישת דרכי התנהגות ודפוסי חשיבה חיוביים יותר מגישתו השלילית של המטופל. ההתמודדות היא בפתרון בעיות בהווה.
•    טיפול תרופתי – לכל אחד מסוגי הטיפולים יכול להתלוות טיפול בתרופות נוגדות דיכאון.

מהי דיסתימיהדיסתימיה היא דפוס דיכאוני מתמשך שהוא לא חריף באופן קיצוני. לרוב ההפרעה מתאפיינת במצב רוח דיכאוני בתוספת שניים או שלושה סימפטומים ונמשכת שנתיים לפחות.

שכיחות ההפרעה

כ-3%-6% מהאוכלוסייה סובלים מההפרעה והיא נפוצה יותר בקרב נשים. ההפרעה שכיחה בקרב אנשים צעירים ולא נשואים, ובקרב אנשים בעלי הכנסה נמוכה.

דיסתימיה מופיעה לעיתים קרובות בשילוב עם הפרעות נוספות, במיוחד דיכאון מג'ורי, הפרעות חרדה, שימוש בסמים ואלכוהול, והפרעת אישיות גבולית. כאשר הפרעה דיסתימית מוליכה להפרעה דיכאונית מג'ורית, התופעה נקראת "דיכאון כפול".

 

תסמינים

  • מצב רוח מדוכא במשך רוב שעות היום, למשך שנתיים לפחות.
  • תיאבון ירוד או אכילה מופרזת.
  • נדודי שינה או עודף שינה.
  • הערכה עצמית נמוכה.
  • חוסר עניין בפעילויות שבעבר נחשבו למהנות.
  • קשיי ריכוז או קשים בקבלת החלטות.
  • תחושה של חוסר תקווה.

ההפרעה גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי והתעסוקתי. קשה לאבחן דיסתימיה בגלל האופי העדין של התסמינים והעובדה שהמטופלים לרוב אינם משתתפים בפעילויות חברתיות. בנוסף, דיסתימיה לרוב מתרחשת בו-זמנית עם הפרעות פסיכולוגיות אחרות, כך שישנה חפיפה בין התסמינים.

מכיוון שמדובר בהפרעה מתמשכת, אנשים שלוקים בהפרעה עלולים לחשוב שזוהי שגרת חייהם ושמדובר בדבר נורמלי. אם למשל אדם הולך למקום עבודה שהוא לא אוהב במשך שנים, בשלב מסוים הוא יתאמץ פחות לשנות את המצב שהורגל אליו. הוא עלול לחשוב שאם הסתדר עם המצב (שאיננו טוב כאמור) במשך זמן כה רב, כך צריך להמשיך ולנהוג. באותו אופן אנשים הלוקים בדיסתימיה אינם משתפים את הסביבה בהפרעה שבמידה מסוימת התרגלו אליה והם נוטים פחות להשיג טיפול רפואי.

 

גורמים להפרעה

  • גורמים גנטיים – ישנו סיכוי גבוה יותר ללקות בדיסתימיה אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה סבל מהפרעה זו.
  • גורמים פסיכוסוציאליים – פרויד הסביר את התופעה כאובדן אמיתי (מוות של קרוב) או סימבולי. המתאבל שאינו מסוגל להשלים עם האובדן, נסוג לשלב האוראלי בהתפתחות, ובכך ממזג את זהותו עם הזהות של האדם שאבד וזוכה מחדש באדם שאבד באופן סמלי. כלומר, האדם שאבד מופנם והרגשות כלפיו נחווים כרגשות כלפי העצמי. תיתכן הפנמה של רגשות כעס כלפי האהוב שנטש, מה שמביא לשנאה עצמית ונסיגה למצב רוח ירוד.
  • גורמים קוגניטיביים – לפי גישה זו דפוסי חשיבה שליליים נמצאים בבסיס ההפרעה. המקור נעוץ ביחסים בעייתיים במשפחה בילדות ובשיפוטיות יתר של אנשים כלפי הסובל מההפרעה. ילד המפתח גישות שליליות, יפתח גם סכימות שליליות שבאמצעותן יעריך כל חוויה שהוא מתנסה בה. למעשה זהו דפוס שחוזר על עצמו ומוביל למקומות שליליים שוב ושוב. ראיה שלילית גוררת פרשנות שלילית. ברגע שחלה התנסות בחוויה שלילית, גם החוויות הבאות בתור יתפרשו מראש כשליליות, מה שמתקבע כהרגל. דפוס זה נקרא השילוש הקוגניטיבי והוא מתאפיין במחשבות המזכירות למטופל את חוסר האונים והאומללות שבמצבו. צורות חשיבה המסייעות בשימור השילוש הקוגניטיבי כוללות: ייחוסים שרירותיים (הסקת מסקנות על סמך מידע סותר ולא שלם), הפחתת המשמעות שמייחסים לגורמים חיוביים והגברת המשמעות לאירועים שליליים, התמקדות בפרט מסוים במצב והתעלמות מההקשר הכללי, הסקת מסקנות מאירוע בודד ומצב בו המטופל רואה את עצמו כאחראי למצבים השליליים שמתרחשים.

 

טיפול בדיסתימיה

שילוב של טיפול פסיכותרפי ותרופתי נמצא כיעיל לטיפול בהפרעה.

  • טיפול פסיכותרפי: טיפול ארוך טווח המתמקד בהתבוננות פנימיות ומקשר את התסמינים הדיכאוניים המתמשכים לקונפליקטים לא פתורים בילדות המוקדמת.
  • טיפול קוגניטיבי: שינוי דפוסי חשיבה שליליים. הטיפול הוא קצר טווח וממוקד בפיתרון הבעיה.
  • טיפול התנהגותי: מתן חיזוקים חיוביים להתנהגויות בונות. באמצעות שינוי דפוסים התנהגותיים, אמור גם לחול שינוי בדפוסי מחשבה בעייתיים.

ראו גם:
השפעתן של מחשבות שליליות על מקורבים

Picture of סיוום חאייק
סיוום חאייק

עובדת סוציאלית קלינית, טיפול רגשי במתבגרים ומבוגרים. הורים ומתבגרים, הדרכות הורים וטיפולים דיאדיים. יסיון רב בתחום בריאות הנפש ושיקום, ליווי משפחות ויחידים. קליניקה במרכז תל אביב ובצפון הישן תל אביב, מקבלת גם בזום