האבחון הפסיכודידקטי הוא תהליך דיאגנוסטי שמטרתו לבחון את המקור של קשיים שונים בתחום הלמידה. כמו כן מטרתו של האבחון הפסיכודידקטי לבחון את הקשר של הקשיים האקדמיים למצבו הפסיכולוגי של המאובחן.
מדובר למעשה בשילוב של שני סוגי אבחון: אבחון דידקטי, שמטרתו לזהות לקויות למידה במאובחן ולסווג אותן ואבחון פסיכולוגי, שמטרתו להעריך את היכולות הקוגניטיביות של התלמיד ולמפות את הקשיים הרגשיים והקוגניטיביים מהם הוא סובל. זוהי הסיבה בגינה לא אחת מתייחסים לאבחון הפסיכודידקטי, כאל אבחון משולב. להלן פירוט קצר אודות שני המרכיבים של הטיפול הפסיכודידקטי:
- אבחון דידקטי – במסגרת האבחון הדידקטי בוחנים את מנגנוני הלמידה של התלמיד, את תפקודי הלמידה והשפה, את התפקודים הגרפו-מוטוריים שלו ואת תפקודי הזיכרון. בנוסף, מעריכים את יכולות החשיבה שלו וניתנת גם כן התייחסות לפונקציות ניהוליות ולתפקודי קשב וריכוז. באופן ספציפי מנסים לבחון את האפשרות שהתלמיד סובל מלקות למידה כזו או אחרת. בהתאם לצורך, יינתנו בסיום דו"ח האבחון הדידקטי המלצות שונות להמשך טיפול, להתאמות בלמידה או תכנית טיפול להוראה מתקנת.
- אבחון פסיכולוגי – האבחון הפסיכולוגי כולל הערכה הן של התחום הרגשי והן של התחום הקוגניטיבי. בתחום הרגשי מתבצעת הערכה של היכולות החברתיות, התפישה העצמית, הקשיים, תפישת המציאות וכיו"ב ואילו בתחום הקוגניטיבי מתבצעת הערכה של רמת האינטליגנציה.
מהו ההיגיון העומד מאחורי הוספת האלמנט הנפשי לאבחון?
ישנה חשיבות רבה לבחינת האספקטים הרגשיים הנלווים לקשיים הלימודיים. זאת כיוון שהתחום הרגשי מנהל יחסי גומלין מורכבים עם הקשיים בתחום האקדמי. כך לדוגמה במקרים רבים מתברר שהמקור של הקשיים בלימודים נובע מבעיות רגשיות שלא זכו לאבחון ולטיפול.
בנוסף, לקושי הלימודי ברוב המוחלט של המקרים ישנה השפעה מרחיקת לכת על התחום הרגשי והתעלמות מההשלכות האלו עלולה להוביל להידרדרות נפשית מהירה, לפגיעה בדימוי העצמי ולירידה נוספת בהישגים הלימודיים ואף בתחום החברתי. ניתן לכתוב למעשה כי לא ניתן לקבל תמונה שלמה במסגרת האבחון, אם לא טורחים גם להתייחס להיבטים רגשיים שונים.
באילו מקרים מומלץ להפנות את התלמיד לאבחון פסיכודידקטי?
ההפניה לאבחון זה מומלצת בעיקר כשהתלמיד סובל מקשיים נרחבים ומגוונים או כשמדובר בקשיים חמורים במיוחד. מטרת האבחון היא לאמת את החשד למקור הקושי או לשלול אותו. בין היתר חשוב להזכיר את הסיבות האפשריות הבאות:
- אם מעורבים גורמים רגשיים שלא ניתן להתעלם מהם בקושי ממנו סובל התלמיד בלימודים.
- אם ישנה שאלה בנוגע לאינטליגנציה או ליכולת ההבנה של התלמיד.
- אם ישנו חוסר בהירות בנוגע למסגרת החינוכית המתאימה ביותר לתלמיד.
- אם לא ניתן מסיבות כאלו ואחרות לבצע אבחון דידקטי.
אילו אנשי מקצוע מוסמכים לבצע אבחון פסיכודידקטי?
אבחון פסיכודידקטי יכול להתבצע אך ורק על ידי גורם מורשה ומוסמך והכוונה היא בדרך כלל לפסיכולוג מומחה שעבר את ההכשרה המתאימה בתחום האבחון הדידקטי. כמו כן האבחון יכול להתבצע גם על ידי פסיכולוג שאינו מומחה בתחום, אך במקרה הזה עליו לבצע את האבחון בשיתוף פעולה עם מאבחן דידקטי מורשה. תהליך עבודה הכולל שני אנשי מקצוע, מצריך עבודה נפרדת בשלב המבחנים ועבודה משותפת בשלב הסקת המסקנות ועיבוד התוצאות. הדו"ח המסכם שבו נכתבות המסקנות וההמלצות להמשך הטיפול, נמצא באחריותו הבלעדית של הפסיכולוג.
במקרים לא מעטים נשלח תלמיד לאבחון דידקטי ומאוחר יותר המאבחן מחליט כי יש לערב בתהליך האבחון גם פסיכולוג וכך להרחיב את היריעה לתחום הרגשי. זה אולי המקום לציין שהאבחון הדידקטי יכול להתבצע גם על ידי אנשי מקצוע המגיעים מתחום ההוראה, ללא רקע בפסיכולוגיה.
אבחון פסיכודידקטי נועד על מנת לבחון את יכולותיו הלימודיות והשכליות של הילד. זאת על מנת לספק תמונת מצב מקיפה על יכולותיו הלימודיות, הקשיים הספציפיים עמם הילד מתמודד, המועקות הקשורות בקליטה, הקשבה וריכוז, וכדומה. אבחון זה גם מספק ידע רב על יכולות תפיסתיות שונות של הילד, לצד מבחנים הבוחנים מנת משכל, וכן יכולות רגשיות הקשורות בהתמודדויות לימודיות שונות.
האבחון נערך על ידי בעל מקצוע מוסמך, מאבחן דידקטי או פסיכולוגי חינוכי, ולרוב אורכו הוא בין 3 פגישות ומעלה, כאשר לרוב מדובר באבחון קצר מבחינת כמות המפגשים. ניתן לעשות את האבחון במסגרת ציבורית או פרטית, בין אם ביוזמת ההורים או מטעם בית הספר או מסגרת אחרת.
מתי רצוי לקחת ילד לאבחון פסיכודידקטי?
לעיתים ילדים מגלים קשיים הקשורים בלימודיהם. קשיים אלו יכולים להיות כתוצאה מקושי להתרכז בשיעור או לשבת בשקט, או שהם יכולים ללבוש אופי מוטורי יותר כגון בעיות הקשורות בכתיבה. לעיתים הקשיים בעלי אופי אחר, תפיסתי יותר, למשל קליטת נושאי שפה או חשבון, ולעיתים הקשיים נובעים מסיבות אחרות כגון בעיות מיקוד או יכולות לימודיות ספציפיות אחרות.
חשוב להבין, בעוד כל ילד יכול לחוות קשיי הסתגלות במעבר למסגרת בית הספר מהגן, או בהתרגלות להתנהלות לימודית מסוג שאין הוא מורגל עליה (שיעורי בית, התרכזות בשיעור ארוך, ישיבה ממושכת וכדומה) כאשר מדובר בקשיים מהסוג הפסיכודידקטי הכוונה היא לקושי עכבי, מתמשך, אשר מפריע לילד ומוביל לתסכולים ותחושות רגשיות קשות.
אבחנה פסיכודידקטית יכולה לספק לילד הקלות מסוימות בלימודים (למשל הארכת זמן במבחנים), או להציע דרכי לימוד ומסגרות מתאימות יותר לצרכיו, להצביע על קשיים קוגניטיביים או תפיסתיים שונים המצריכים התייחסות מיוחדת, וגם לזהות נושאים מוטיבציוניים הקשורים לקשיי הלימודים של הילד. פעמים רבות האבחון גם יכול להכווין על צורך במענה טיפולי פסיכולוגי, או המלצות שונות בנוגע להמשך לימודיו של הילד – להשאירו כיתה, לעבור למסגרת לימודית אחרת, וכדומה.
ההבדל בין קשיים פסיכודידקטיים לבין קשיי הסתגלות או אחרים
ניתן לומר כי מערכת החינוך הסטנדרטית אינה מתאימה לכל אחד, ולמעשה ישנה ביקורת רחבה מאוד על אופן הלמידה הפרונטלי, והדרישות הנוקשות של המערכת ביחס לחופש הלמידה הטבעי של כל ילד וילד. עם זאת, במציאות בה אנו חיים, למערכת ישנן דרישות על מנת שתוכל לתפקד.
לעיתים הקשיים של הילד נובעים מהתמודדות מול המערכת ודרישותיה, ואז ייתכן ואין מרכיב פסיכודידקטי בקושי זה אלא עניין אישי יותר. ולעיתים הקשיים נובעים מחוסר יכולת לימודית או אחרת, דבר המעיד על קושי פסיכודידקטי המצריך מענה ממוקד יותר. על כן רצוי לזהות ולהבחין בין סוגי הקשיים והסיבות הנפשיות-פסיכולוגיות להם, ולא להזדרז בהדבקת תוויות כגון "קשיי קשב וריכוז" – הן מצד ההורים והן מצד המערכת. לשם כך נועדו האבחונים.
אבחון פסיכודידקטי נועד כדי לספק אבחנה האם אכן הילד סובל מקושי הנובע מיכולותיו או מההתמודדות עם המערכת בהקשר זה. ללא אבחנה כזו, ולעיתים קרובות גם עמה, ניתן לומר כי הקושי הנובע בילד איננו רק בעל גוון פסיכודידקטי. למעשה, ייתכן מאוד כי הקושי של הילד – גם לאחר האבחנה – יכיל גם מרכיב הקשור באופיו או אישיותו, בדרך בה הוא מתמודד עם הקשיים האישיים, המערכת ודרישותיה.
בעוד האבחון יכול לספק מענה נקודתי בכדי להקל על הקשיים, יש גם לעשות עבודה אישית עם הילד כדי לעזור לו להתמודד עם תחושותיו ורגשותיו בסיטואציות הקשות לו.
פעמים רבות, מערכת החינוך או מסגרות אחרות יצביעו על אבחון פסיכודידקטי מתוך צרכים אמתיים הקשורים בילד ולימודיו, אך לעיתים גם חשוב להיות קשובים לילד, להבין את צרכיו, ולזהות האם מדובר בקושי נקודתי או באירוע מתמשך אשר מצביע על קושי אמתי. אבחון פסיכודידקטי יכול לסייע בהבדל בין השניים, אך רצוי גם להקשיב לילד, לצרכיו ולדבריו.
אולי יעניין אותך גם:
התקפי זעם בילדים: כיצד מתמודדים עם טנטרום של ילדים?
