כשאנשים מבוגרים סובלים מהפרעה נפשית, הם בדרך כלל סובלים ממספר הפרעות במקביל, ועובדה זו אינה מפתיעה כאשר לוקחים בחשבון את הסיבות האפשריות להפרעות נפשיות.
כפי שקיימים גורמי סיכון רלוונטיים לכל האוכלוסייה, מבוגרים עם הפרעה נפשית עשויים להיות חשופים לגורמי סיכון נוספים, הכוללים גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים והתפתחותיים.
קטגוריות אבחון פסיכיאטרי במבוגרים
אבחון פסיכיאטרי למוגבלות שכלית במבוגרים נחלק למספר סוגים ותחומים:
- רמת היכולת של המטופל.
- מיומנויותיו, יכולת התפקוד שלו ומעורבותו בחיי החברה.
- ההגבלה השכלית הייחודית למטופל.
- חומרת ותדירות התקפי המחלה.
- אבחון ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל, בטווח ההפרעות הנפשיות אותן חווים אנשים עם מוגבלות שכלית.
ביצוע הערכה
פרשנות המידע שנאסף במהלך הערכה פסיכיאטרית יסודית של מבוגר, ושילוב הפרטים שהתקבלו, מורכב משלושה שלבים: מדידת רמת הפסיכופתולוגיה; סיווג הפסיכופתולוגיה לקבוצות אבחון; וחקר הסיבות הסבירות להופעת המחלה הנפשית.
שיטות אבחון
שיטות אבחון מבוגרים עם הפרעה נפשית מבוצעות עם שיקולים מיוחדים נוספים מעבר לשיקולים הננקטים באבחון פסיכיאטרי לכלל האוכלוסייה. התהליך כולל ראיון אישי עם המטופל, הקשבה לחוויות והחששות שלו, וסיווג דיווחי התסמינים להפרעה או למספר הפרעות נפשיות פרטניות.
פסיכיאטר בודק את ההיסטוריה הרפואית של המטופל ובמיוחד אירועים של התקפי תסמינים פסיכיאטריים בעבר. הוא מראיין אף את בני המשפחה או קרובי משפחה אחרים הנמצאים בסביבת המטופל, ובודק את הרשומות הרפואיות שלו.
הרכבת התמונה המלאה של האבחון
המידע שנאסף אמור לכסות את הקריטריונים הקבועים המאפשרים קבלת תמונה מלאה על מצב המטופל מבחינה נפשית, גופנית, ובדיקות אבחון מיוחדות שצריכות להתבצע.
בהמשך ניתן לשלב את הממצאים למסגרת המסכמת את הפסיכופתולוגיה הרלוונטית, הכוללת ממצאים חיוביים ושליליים, לסווג את ההפרעה הנפשית, ולתאר את הגורמים העשויים להיות אחראים להתפרצות המחלה הנפשית.
חשוב לבצע הערכה יסודית ומפורטת, כך שתוכנית הטיפול, ההתערבות והתמיכה תהיה יעילה להשגת תוצאה טובה ביותר למטופל, בהתאם לנסיבות.
שיקולי אבחון מיוחדים
הערכה פסיכיאטרית של מבוגר עם הפרעה נפשית כוללת היבטים משותפים להערכות המבוצעות לאנשים אחרים הסובלים מהפרעות נפשיות, אך עם מספר שיקולים מיוחדים נוספים.
ההפרעה הנפשית הנוספת של המבוגר עשויה להשפיע על תפקודו ועל תכנית הטיפול המוצעת. לכן האבחון הפסיכיאטרי צריך לכלול הסברים מפורטים הכוללים:
- הצעה כללית לתכנית והסבר על התוצאות אותן ניתן להשיג.
- הסיבות לתכנית הטיפול המוצע.
- היתרונות האפשריים שיתקבלו מהטיפול.
- הסיכונים האפשריים של תכנית הטיפול.
- ההשלכות האפשריות של הימנעות מטיפול.
- הצעת טיפולים חלופיים, כולל היתרונות והסיכונים האפשריים שלהם.
תכנית טיפול בהתאם לאבחון פסיכיאטרי
מבוגר הסובל מהפרעה נפשית יכול להסכים או לסרב לשיטת אבחון מסוימת, למשל בדיקת דם לשלילת גורמים אחרים העשויים להסביר את המחלה, אך היות והוא מפגין תסמיני הפרעה נפשית, אין לסמוך על שיקול דעתו להסכים או לסרב לתכניות טיפול מורכבות, למשל טיפול בהלם חשמלי.
כשלמטופל אין את היכולת להסכים לתכנית טיפול מסוימת, האבחון הפסיכיאטרי המפורט מציע לבי המשפחה מידע רב והסבר נרחב ככל הניתן, בפורמט נגיש, כך שהמטופל יוכל להביע הסכמה חלקית ובני המשפחה יבינו את הטיפול המוצע.
לכן חשוב לכלול בן משפחה קרוב בתהליך האבחון הפסיכיאטרי, או לכלול נציג משפטי, אפוטרופוס, או אנשי מקצוע מתחומים אחרים המעורבים בטיפול במבוגר, מהווים חלק מרכזי מקבלת ההחלטות על הטיפול בו.
