אבחון תפקודי

אבחון תפקודי הינו אמצעי שמסייע להבין מדוע ילד מתנהג בצורה מסוימת. במהלכו, נעשה שימוש במגוון של טכניקות המסייעות להבין מה עומד מאחורי התנהגות שאינה הולמת.

האבחון מתמקד הן בגורמים אקדמיים והן בגורמים שאינם אקדמיים, אשר עשויים להיות הגורמים לקשיים ותסכול שחווה הילד במהלך הלימודים. לדוגמה, ילד שמתקשה להשתתף בשיעורי מתמטיקה, מפגין כעס, מקמט את דפי העבודה שמחולקים לו ומפריע במהלך השיעור. תוצאותיו של האבחון משמשות לאיתור הבעיה ומסייעות להורים ולצוות בית הספר למצוא דרכים לשנות את ההתנהגות הבעייתית שמפגין הילד.

הגורמים המעורבים באבחון התפקודי

האבחון התפקודי נעשה לרוב בעבודה קבוצתית של מספר מומחים מתחומים שונים. לרוב, הצוות יכלול פסיכולוג ילדים או מומחה להתנהגות, שיאסוף את המידע הנדרש לגבי הילד והתנהגותו. בנוסף, עשויים להשתתף בתהליך גם בעלי המקצוע הבאים:

• מורים מבית ספרו של הילד;
• מורה לחינוך מיוחד;
• יועצים ומטפלים שעובדים עם הילד (למשל מרפא בעיסוק או קלינאי תקשורת);
• פסיכיאטר ילדים;
• נוירולוג ילדים;
• הורים ומטפלים אחרים של הילד;
• וכמובן – הילד עצמו.

שלבי האבחון התפקודי

1. הגדרת ההתנהגות הבעייתית

בתחילה, הצורך באבחון יעלה בדרך כלל על רקע התנהגות "מפריעה" של הילד. אולם, זהו מונח כללי מאד ובמקומו, יש לתאר את התנהגותו של הילד במונחים אובייקטיביים וספציפיים ככל האפשר. לדוגמה, המורה יספר שהילד קורע דפי עבודה, משליך אותם ונוטה להתווכח כשהוא מתבקש להציג את עבודתו במהלך שיעורי מתמטיקה.

2. איסוף, השוואה וניתוח של מידע

שלב זה מורכב ממספר שלבי משנה שבמהלכם, הצוות יעבוד על איסוף מידע לגבי ציוניו של הילד מבית הספר, יבצע תצפיות, ראיונות וישתמש בשאלונים שונים, לצורך מתן מענה לשאלות כמו:

• היכן מתרחשת ההתנהגות?
• היכן היא אינה מתרחשת?
• מה תדירותה של ההתנהגות?
• מי נמצא בסביבה כאשר היא מתרחשת?
• מה קורה לפניה?

יש לציין שהילד עצמו הוא גורם משמעותי במסגרת שלב זה, משום שרק הוא למעשה יודע כיצד הוא מרגיש במצבים כאלה. לכן, הוא בדרך כלל יתבקש להיות במעקב אחר התנהגותו ולמסור לצוות מידע. כמו כן, ייתכן שיהיה צורך לערוך לו אבחון פסיכודיאגנוסטי, מבחן אינטליגנציה, אבחון לאיתור ליקויי למידה (למשל דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה) או הפרעת קשב וריכוז (ADHD). כמו כן, רצוי לערוך בדיקות רפואיות על מנת לשלול גורמים פיזיולוגיים להתנהגותו של הילד, כגון קוצר ראייה, ליקוי בשמיעה או קשיים בתחום המוטוריקה הגסה והעדינה.

3. העלאת השערות לגורמים להתנהגות

השערה היא הניחוש הטוב ביותר שניתן להעלות, בהתבסס על כל המידע שנאסף. בשלב זה, יעבדו חברי הצוות יחד בכדי לנסות להבין מה משמעותה של ההתנהגות שמפגין הילד – מה גורם לו לקרוע את דפי העבודה ולהפריע בשיעורי מתמטיקה? ממה הוא בורח? ממה הוא מנסה להימנע?

4. התאמת תוכנית טיפול אישית

בשלב זה, הצוות יהיה מסוגל כבר להבין מה עומד מאחורי התנהגותו של הילד ולהציע דרכים שונות להתמודד עמה. יישום הפתרונות האפשריים ייעשה תחת מעקב של הפסיכולוג החבר בצוות, על מנת לוודא שההשערה שהועלתה היתה נכונה ושהפתרונות המוצעים אכן מסייעים לפתרון הבעיה.

היישום של הפיתרון ייעשה באמצעות תוכנית להתערבות התנהגותית (BIP – Behavior Intervention Plan), שנועדה ללמד את הילד מהי התנהגות טובה ולתגמל אותו עליה. לדוגמה, ניתן לבחון כיצד מתנהג הילד כאשר הוא מתבקש להסביר בעל פה מהם השלבים לפתרון הבעיה המתמטית, אך לא מול כל הכיתה, או להציג את עבודתו, אבל רק חלק ממנה ולא את כולה. אפשרויות נוספות הן:

• שינויים בסביבה הפיזית של הילד (למשל, ארגון מחדש של פינת הלימוד בבית);
• שינויים באופן הצגת חומר הלימוד;
• שינויים בשגרה שאליה רגיל הילד (למשל בשעת השינה או בשעת הכנת שיעורי הבית);
• שינוי בתגובה להתנהגות;
• לימוד התנהגויות הולמות יותר המשרתות את אותה המטרה (למשל בקשת סיוע מהמורה, בקשה לקבל הפסקה כאשר הילד חש כועס או מתוסכל).
• אם נמצא שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז, יישקל מתן טיפול תרופתי על ידי פסיכיאטר ילדים.
• אם נמצא שהילד סובל מליקויי למידה, יש מקום לסייע לו באמצעות תגבור בתוך מסגרת בית הספר, או באופן פרטי.

בד בבד עם יישום הפתרונות, על אנשי הצוות, בשיתוף ההורים, לוודא שהילד מבין מה מצופה ממנו, שהוא מעוניין לשנות את ההתנהגות הבעייתית ושיש לו מוטיבציה ליישם את תוכנית הטיפול.