מאניה דיפרסיה, או בשמה המקצועי הפרעה דו-קוטבית (Bipolar Disorder), הינה הפרעה נפשית אשר מתקיים בה מצב של חוסר איזון מסוים.
מאפיין זה בא לכדי ביטוי בתצורת אפיזודות מצב רוח והתנהגות, שינויים אשר יכולים להופיע ולחלוף במהירות או להתפרש על משך זמן מסוים. מדובר בשינויים הנעים על הקשת של מצב רוח מרומם ואנרגטי ביותר (מאניה) לבין חוסר תפקוד, עצבות וקדרות, עם הערכה עצמית נמוכה ביותר (דיכאון).
אבחון מאניה-דיפרסיה
על מנת לאבחן הפרעה דו-קוטבית יש צורך בבעל מקצוע כגון פסיכיאטר. אותו בעל מקצוע יבחן תחילה אם מצב הרוח המאני נפרש על פני שבוע ומעלה ללא הפסקות, ואם מתקיימים לפחות שלושה מהסימפטומים הקשורים בהפרעה במילון הנפשי DSM:
- ירידה בשינה ועלייה בערות
- דברנות יתר
- הערכה עצמית גרנדיוזית
- הגברת פעילות ועוררות סביב מטרה מסוימת
- הסטת קשב אל נושאים לא חשובים או רנדומליים
- התנהגות לא מרוסנת בהקשר של פעילות מינית, קניות, התענגויות אחרות, או החלטות קריטיות
חשוב לציין כי האפיזודה המאנית חייבת להופיע בפני עצמה, וללא מניעים הקשורים בנטילת תרופות או חומרים נרקוטיים למיניהם. כמו כן, על הפרעה זו להוביל לפגיעה בתפקוד הנורמטיבי של המטופל.
סוגי מאניה-דיפרסיה
נהוג להבחין בין שני סוגים של ההפרעה, אשר נבדלים ביניהם בעיקר בהקשר של האפיזודה הדיכאונית:
- הפרעה מסוג I – במצב זה, ניתן לזהות אפיזודות מאניות אצל המטופל, או אפיזודות המשלבות מאניה ודיפרסיה, ולעיתים קרובות נזהה גם אפיזודה של דיכאון קליני – אך אין זה הכרחי לאבחנה. משמעות הדבר הינה שהפסיכיאטריה אינה רואה במאניה הפרעה בפני עצמה, אלא בהקשר של הפרעה דו-קוטבית בלבד.
- הפרעה מסוג II – באבחנה זו, ניתן לזהות אפיזודות דיכאוניות, ונזהה אפיזודה אחת לפחות אשר הינה מאנית גם אם בדרגה נמוכה יחסית, ללא תסמינים קיצוניים יחסית. כאן החשיבות באפיזודות הדיכאוניות הינה מהותית.
אבחנות אלו חשובות מבחינה טיפולית, והן נותנות למאבחן קווי מתאר מסוימים לעבודה הקלינית.
תסמינים הקשורים בהפרעה דו-קוטבית
על מנת להבין את קשת התסמינים העצומה הניכרת בהפרעה זו, חשוב לזכור כי למעשה היא מכילה שתי הפרעות המופיעות לסירוגין או בשילוב – מאניה ודיכאון. על כן נצפה לראות תסמינים הקשורים במאניה, ותסמינים הקשורים בדיכאון.
בין התסמינים המאניים:
- שבוע לפחות של מצב רוח מרומם
- חוסר מנוחה ועוררות
- הערכה עצמית מופרזת
- דברנות יתר
- מחשבות מהירות ומתחלפות
- הסחות דעת רבות
- עלייה מהותית בפעילות חברתית, בעבודה ובעיסוק במיניות
- בזבזנות והתנהגות נהנתנית מופרזת (קניות, יציאה למועדונים באופן מופרז)
- התנהגות עם ממד של סיכון (ספורט אקסטרים למשל)
- לעיתים תהיה בחינת מציאות מעורערת או הפרעות חשיבה שונות
- ועוד…
בין התסמינים של דיכאון ייתכנו:
- כאבי ראש וכאבי בטן
- בחילות
- עייפות ותשישות
- הפרעות שינה או יתר שינה
- אובדן אנרגיה ומוטיבציה
- תחושות אשם ואשמה
- קשיי ריכז והתמקדות
- מחשבות טורדניות
- אובדן או עלייה בתאבון והאכילה
- התנהגות נמנעת
- הערכה עצמית ירודה
- מצב רוח מדוכדך מתמשך
- נטייה להסתגרות
- מחשבות אובדניות ואפילו נטייה אובדנית
- ועוד…
טיפול במאניה דפרסיה
בחינה פסיכיאטרית, זהו טיפול מורכב ומסובך ביותר. השילוב התרופתי איננו פשוט, ולרוב צריך לטפל תחילה במאניה, אשר מפריעה למטופל להתנהל באופן מיטבי. משתמשים לשם כך בתרופות הרגעה, ואם מדובר במקרים הכוללים מאפיינים פסיכוטיים אז יש לאזן עם תרופות פסיכוטיות תואמות. לאחר מכן, הטיפול יתמקד בדיכאון, בהתאם למקרה הספציפי.
עם זאת חשוב לציין כי הטיפול התרופתי במצבים אלו אינו ממש פותר את הבעיה, אלא לרוב מוביל לשכוך זמני או הקלה מסוימת על המטופל. יש לכך את החשיבות שלו, במיוחד במקרים קשים, אך לשם כך חשוב לשלב בטיפול התרופתי גם טיפול נפשי, ולעיתים אולי עדיף להתמקד בעיקר בטיפול הנפשי.
הטיפול הפסיכולוגי או הפסיכואנליטי במאניה דפרסיה, כמו במקרים של דיכאון, לא יתמקדו בהפרעה כבעיה אלא כחלק מהמכלול האנושי המורכב אשר מביא עמו המטופל. במובן זה, יהיו שורשים נפשיים הקשורים לתסמינים, אשר בגינם או בהקשר להם התפתחה התופעה כפתרון חלקי להתמודדות כושלת עם משבר נפשי או קושי אחר.
מסיבה זו, הטיפול איננו טיפול במאניה דיפרסיה, אלא טיפול נפשי במטופל עצמו, על כלל מה שהוא מביע עמו לטיפול. לכן, במקרים מסוימים, נדרש טיפול תרופתי על מנת שהמטופל בכלל יוכל להגיע לטיפול. ניתן לשלב גם תרפיות שונות אשר נמצאו כיעילות מאוד להקלה על דיכאון – כגון פעילות ספורטיבית, יצירה, אומנות, ועוד.
אולי גם יעניין אותך גם:
הפרעת אישיות נמנעת: מהי ההפרעה ש-3% מהאוכלוסייה סובלת ממנה?
אנורקסיה נברוזה – כשבעיות נפשיות ומשפחתיות משתקפות בדפוסי אכילה מסוכנים
כשהנרקיס התאהב בהשתקפותו – כל מה שצריך לדעת על הפרעת אישיות נרקיסיסטית
