אנשים עם הפרעת אגרנות שומרים פריטים רבים בהם אין להם צורך, גם אם הם חסרי ערך. יש להם קושי מתמשך להיפטר או להיפרד מרכוש או חפצים, מה שמוביל לעומס המשבש את יכולתם להשתמש בחללי המגורים או העבודה שלהם.
אספנים למשל אינם נכללים בקטגוריה הפסיכיאטרית תחת "אגרנות". אספנים מחפשים פריטים מסוימים כגון דגמי מכוניות או בולים, ויכולים לארגנם או להציגם. אנשים עם הפרעת אגרנות שומרים בדרך כלל פריטים אקראיים ומאחסנים אותם ללא סדר.
ברוב המקרים, שמירת הפריטים מתבצעת מתוך צורך של הזדקקות עתידית, חסכנות מוגזמת, תחושת ערך לגבי החפצים או סמלים סנטימנטליים שהם עשויים לייצג. חלק מהאגרנים חשים בטוחים יותר כשהם מוקפים בחפצים.
השלכות אגרנות
הפרעת אגרנות מוערכת בקרב שניים עד חמישה אחוזים מהאוכלוסייה, ולעיתים קרובות מובילה למצוקה ונכות משמעותיות. אנשים עם הפרעה זו מתקשים בהשלכת עומס החפצים ו"נלחמים" "להצלתם".
בסופו של דבר הם מוקפים במצבורים גדולים של חפצים המהווים עומס על החיים, הבית או מקום העבודה, והשימוש המיועד להם כבר אינו אפשרי או נפגם באופן משמעותי.
תסמיני אגרנות, כגון קושי בהשלכת פריטים, מתחילים בדרך כלל בשנות העשרה. הגיל הממוצע להופעת התסמינים הוא 13. הפרעה זו נוטה להיות כרונית ולעיתים קרובות הופכת להיות קשה במשך עשרות שנים, ככל שיותר ויותר עומס מצטבר, וגורם ליותר ויותר בעיות בתפקוד. לכן, הכרה, אבחון וטיפול מוקדם קריטיים להשגת תוצאות שיפור.
ההשלכות האפשריות של אגרנות רצינית כוללות בעיות בריאות ובטיחות, כגון סיכוני אש, סכנות מעידה והפרות תקנים בריאותיים.
התופעה מובילה אף למצוקה קלינית בתחומים חברתיים, תעסוקתיים או תחומי תפקוד חשובים כגון שמירה על סביבה בטוחה. המצב מוביל ללחצים וסכסוכים משפחתיים, בידוד ובדידות, חוסר רצון להזמין אנשים לבית, וחוסר יכולת לבצע מטלות יומיומיות כגון בישול ורחצה.
אבחון אגרנות
בעת ביצוע האבחון, על המטפל לקבוע שהתסמינים אינם נובעים ממצב רפואי אחר ואינם קשורים להפרעה נפשית אחרת. האבחון נקבע בהתאם לחומרת התסמינים, והשפעת המצוקה אותה חווה הנבדק. אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש עשויים אף לבקש רשות לשמוע את חוות דעתם של בני משפחה וחברים על מנת לסייע בקביעת אבחנה מדויקת.
רמת התובנה של אנשים הסובלים מאגרנות משתנה ממקרה למקרה. חלק מהסובלים מההפרעה, עשויים לזהותה ולהכיר בכך שיש להם בעיה עם צבירת רכוש, בעוד שאחרים אינם רואים בהתנהגותם כל בעיה נפשית.
הגורמים לאגרנות וגורמי הסיכון
לא ידוע מה גורם להפרעת זו, אך מדענים זיהו מספר גורמי סיכון. תופעה זו שכיחה יותר בקרב אנשים שיש להם בני משפחה אספנים. מחקר גנטי החל לזהות וריאנטים גנטיים אשר עשויים להעביר סיכון לאגירה.
פגיעות מוחיות נמצאו אף הן כגורמות לתסמיני אגירה משניים או נרכשים בקרב חלק מהחולים. הפרעה זו קשורה גם להפרעות שונות בתפקוד המוחי וביצועים נוירו פסיכולוגיים, להבדיל מההפרעות אותם חווים אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) או הפרעות אחרות.
טיפול פסיכיאטרי
לאחר פינוי הבית מהפסולת ומהמצבורים, ואם שיטות פסיכולוגיות כגון טיפול בייעוץ או טיפול קוגנטיבי התנהגותי לא צלחו, יש לטפל בהפרעה עם טיפול רפואי הולם. במהלך הטיפול מקבל המטופל תזכורת קבועה לגבי מניעיו, מצבו בעבר ובהווה, והכרה במאפיינים המעוותים של התנהגותו.
זוהי הפרעה נפשית לכל דבר, וככזו, יש לטפל בה על ידי איש מקצוע מיומן מתחום בריאות הנפש. הטיפול משתנה בהתאם לחומרת התסמינים ואת מקור המניעים. הוא מסייע למטופל להתמודד עם עם הבעיה וליצור סביבת חיים בה ניתן לחיות עד כמה שניתן בתנאים נורמאליים.
בעוד שהטיפול הפסיכולוגי שומר את ההפרעה תחת שליטה לטווח הארוך, הטיפול הפסיכיאטרי, הכרוך בתרופות, מונע את הישנותה. זהו תהליך ארוך המצריך מעקב לכל החיים, ומטרתו להגביל את האובססיה.
