לאחרונה עלה בבית המשפט מקרה שבו נתבע פסיכיאטר בגין רשלנות רפואית. לטענת התובע, הוחלט לאשפזו באופן כפוי, ללא הסכמתו, ועל פי המצב יש לראות זאת כרשלנות רפואית. נטען שלחולה נגרמה נכות מפאת האשפוז וזאת בנוסף לפגיעה בשמו הטוב ושלילת חירותו ללא צורך.
בית המשפט חשב אחרת. החולה אובחן כהלכה, כפסיכוטי, ולכן האשפוז נעשה לאחר אבחון נכון ומוצדק מבחינה רפואית. הפגם שנפל במקרה דנן היה שרק לאחר מספר ימי אשפוז הוצא צו שמאפשר אשפוז כחוק. לכן, נפסקו פיצויים, פחות מכפי שנתבע, אך לא נקבעה רשלנות רפואית. מתי ובאילו מקרים עשוי בית המשפט לאשר את קיומה של רשלנות רפואית? כאשר מצב פסיכיאטרי לא מאובחן כראוי.
חובת הרופא למקצועיות
מצב פסיכיאטרי, הידרדרות במצב הנפשי, התנהגות פסיכוטית, קומפולסיבית, דלוזיות – כל אלה עשויים לאפיין פגיעה נפשית או מחלת נפש אולם אין להסיק מכך שאבחון מצבו של החולה הינו עניין פשוט. מבחינה רפואית מקצועית, מוטל על הרופא לבצע בירור מעמיק אודות מצבו של האדם שניצב לפניו ואשר קיימת סברה להניח שמצבו אינו יציב מבחינה נפשית עד כדי כך שיש לאבחן אותו כמצב פסיכיאטרי.
חובת הרופא הראשונה היא דאגה לחולה. חובה נוספת היא דאגה לשלמותה ובריאותה של הסביבה, שכן חולה פסיכוטי עשוי להיות מסוכן לעצמו וגם לאנשים שבסביבתו. על מנת לאמת את קיומו של מצב פסיכיאטרי על הרופא לבצע מלאכתו נאמנה – עליו לבצע תשאול מלא לגבי הרקע של המטופל הנמצא לפניו.
עליו לקבל נתונים אודות אפיזודות פסיכיאטריות קודמות, אשפוזים קודמים, תרופות שאותם נוטל או נטל בעבר. חייבת להתבצע בדיקה מקיפה אודות תסמינים, מיחושים של הגוף אך גם מחשבות ודאגות. ישנם סימנים שיכולים להעיד על בעיה פסיכיאטרית אמיתית אך על רקע תנאים מסוימים הם יכולים להעיד על מצוקה נפשית שכלל איננה עניין פסיכיאטרי. למשל, מי שהיה עד לפיגוע טרור חמור עשוי להגיב בהסתגרות ובחרדה, אך עדיין אין להסיק מכך שהוא נתון במצב פסיכוטי. כדי לקבוע זאת, יש לבצע אבחון מקיף, מהיימן.
רשלנות – לא רק באבחון
רשלנות רפואית בהקשר הפסיכיאטרי איננה חייבת להיות אך ורק בהקשר האבחוני. מקרים של רשלנות רפואית עשויים לכלול גם החלטה לאשפז מטופל ללא שננקטו צעדים אחרים, חלופיים. לדוגמא, מתן תרופה פסיכיאטרית שאיננה מגלה יעילות מצופה איננה בהכרח עילה לאשפוז. בפרט הדבר נכון כאשר החולה סובל מתופעות לוואי מוכרות וכאשר ניתן לנסות לעשות שימוש בתרופה מסוג אחר או אף לבצע שינוי במינון.
מכיוון שטיפול תרופתי עשוי להשפיע על מצבו הנפשי ועל התנהגותו של מטופל, הרי שמתן טיפול שגוי או התעלמות מתגובות בין תרופתיות עשויים להיחשב כרשלנות רפואית. האם כל טיפול שלא הוכיח את עצמו ייחשב כרשלנות? האם כל פרט שאותו לא גילה הרופא במהלך תשאול גורר מיד פרשנות להתנהגות רשלנית? התשובה לכך שלילית.
זיהוי רשלנות רפואית
ממש כפי שהרופא מחויב לבירור מעמיק של נסיבות כל מקרה המגיע לפניו, כך מחויב לעשות גם בית המשפט. ההחלטה על קיומה של רשלנות רפואית איננה קלה והיא תתקבל רק לאחר בחינה מעמיקה של נסיבות המקרה.
איך יזהה בית המשפט שאבחון מצב פסיכיאטרי בוצע באופן רשלני? דרך אחת הינה קיומה של חוות דעת רפואית מקצועית, של פסיכיאטר שיראה שעל פי הנתונים היה צריך לאבחן את החולה באופן שונה. דרך נוספת היא הסתמכות על תיעוד רפואי קיים או חסרונו של תיעוד רפואי מפורט, אשר יעידו על פעולה רשלנית או אי ביצוע פעולה כמצופה, מצד הרופא המטפל.
