המושג "מחלת הנפש" הינו בראש ובראשונה מושג מיושן אשר עם השנים הוחלף במינוח "הפרעה נפשית", על מנת לציין מבחינה משפטית אדם הסובל מתפקוד א-נורמטיבי (לא סטנדרטי) מבחינת תפקוד פסיכולוגי.
הסיבה לשינוי המינוח נעוצה באבחנה בין מחלה, על בסיס חיידק או וירוס וכדומה, לבין מצב אשר למעשה אינו ברור במאה אחוז מהן הסיבות להתפתחותו, ועל כן גם כלול בו מרכיבים נפשיים גרידא – אף אם אין עדות פזיולוגית או ביולוגית לכך.
הפרעה נפשית כוללת בחובה מצבים רגשיים, התנהגותיים ומחשבתיים מגוונים אשר מקצועות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מסווגים כסוטים מן הנורמה. העיסוק בתחום סיווג זה אינו נטול בעיות, ופעמים רבות האבחנות משתנות בין חברה לחברה, בין מדינה למדינה, וגם על פי התרבות. עם זאת, המרכיב המהותי אשר רלוונטי לאבחנה זו מבחינה משפטית הינו היכולת לנהל חיים תקינים, מבלי לפגוע בעצמך או בסביבתך.
החשיבות המשפטית של אבחון מחלת נפש
מבחינה כללית, כל אדם הוא אדם באשר הוא. במילים אחרות, לא הכרחי להגדיר אדם כבעל הפרעה נפשית, רק משום שיש בו התנהגות החורגת את הנורמטיבי. לכן, החשיבות של הגדרת אדם כסובל מהפרעה נפשית קשור יותר לממד החברתי וליכולתו של האדם המדובר לנהל את חייו באופן מיטבי.
המדינה והחברה מכירים בכך שישנם אנשים אשר מבחינה נפשית סובלים ממוגבלות, מקושי או מבעיות ספציפיות – אשר יכולות לחלוף עם הזמן, או לא. הפרעות אלו, מונעות מאותם אנשים להשתלב בחברה באופן תקין. כך למשל, הם עלולים לא להסתדר ברוב מקומות העבודה, לא להסתדר מבחינה חברתית, וללא עזרתה ותמיכתה של המדינה והחברה הם עלולים ליפול בין הכיסאות ולהגיע לכדי מצבים נפשיים קשים.
בעזרת אבחון המכוון להפרעות נפשיות, יכולה המדינה לקבוע למי להעניק עזרה, איזו עזרה ותמיכה יש להעניק לכל אדם, מהי חומרת הבעיה ומהן יכולותיו להתמודד עמה, האם אפשר להעבירו תהליך שיקומי ובאיזה אופן, וכדומה. למעשה, אבחונו של אדם כסובל מהפרעה נפשית, יכול לאפשר לו מידה מסוימת של תמיכה והכרה מצד המדינה והחברה, דבר אשר יאפשר לו להתמודד טוב יותר עם מצבו והחיים באופן כללי.
הכרה מצד המדינה בהפרעות נפשיות וזכויות המטופל
כאמור, לא ודאי מהם הגורמים להפרעות נפשיות, והאם מדובר במרכיבים ביולוגיים, רפואיים, או שמה בדיספוזיציה או נטייה נפשית אישיותית. בעוד ישנם אינספור מחקרים המנסים לפענח את התעלומה הזו, איננו יודעים בהרבה כיום מאשר בימים עברו.
אין זה מונע מהחברה להכיר בכך כי ישנם אנשים אשר חווים קשיים נפשיים אחרים בעולם, ואשר זקוקים לתמיכתה ועזרתה של המדינה או החברה על מנת להיות מסוגלים לתפקד באופן מיטיב.
ישנן הפרעות כי נצפה בהן קשר כלשהו עם פעילות מוחית ועצבית כזו או אחרת, אך עדיין אין בכך כדי להעיד באופן ברור על מהי אותה הפרעה וכיצד היא מתפתחת. עם זאת, ניתן לראות למשל כי טיפול תרופתי מסוים יכול להועיל במצבים מסוימים, גם אם עדיין לא ממש ברור כיצד. אחד היתרונות המהותיים של אבחנת הפרעה נפשית הוא תמיכה של המדינה באספקת התרופות הפסיכיאטריים – בין אם באמצעות מרשמים או סבסוד חלקי של תרופות.
כמו כן, גם הזכות לקבל טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי, דבר אשר כיום קיים בחלק מקופות החולים, מותנית באבחון שכזה. זאת מאחר וקופות החולים מציעות טיפולים שונים על הקשת הנפשית, ויש לקבוע למי מגיע איזה טיפול, איזו תמיכה ולכמה זמן.
גם אנשים אשר אינם סובלים מהפרעות משמעותיות מבחינה נפשית, לעיתים נמצאים במשברים או מצוקות ומעוניינים בתמיכה נפשית – אך יש להבחין בין מצב כזה, למצב בו ההפרעה הנפשית מונעת תפקוד באופן משמעותי.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
פסיכואנליזה: מהי השיטה הפסיכואנלטית? וכיצד היא מקלה על סערות הנפש?
כשהנרקיס התאהב בהשתקפותו – כל מה שצריך לדעת על הפרעת אישיות נרקיסיסטית
