אבחון פסיכוגריאטרי

הגעתו של אדם לגיל השלישי מלווה פעמים רבות בירידה בתפקוד הגופני והנפשי. אנשים בגיל הזהב מועדים במידה רבה יותר לחוות תסמינים של דיכאון, פגיעה בזיכרון, דמנציה ועוד.

התסמינים הללו עשויים להיות תולדה של סוגים רבים של הפרעות, לעיתים מספר סוגים יחדיו, כמו למשל אלצהיימר, שבץ מוחי, תזונה לקויה ואף עגבת שלא טופלה כראוי. מטבע הדברים, אבחון מוקדם ככל האפשר של קשיים אלו יסייע לקשיש ולקרוביו להתמודד עמם בצורה טובה יותר, על ידי התאמת תוכנית טיפול אישית, וישפר משמעותית את איכות חייו של הקשיש.

אם קרוביו של קשיש הבחינו שהוא מפגין תסמינים נפשיים שונים ומעוניינים להתאים לו תוכנית טיפולית, יש לבצע לשם כך אבחון פסיכוגריאטרי. מטרת האבחון היא לאסוף מידע רב ככל האפשר על הקשיש מהיבטים שונים, גופניים, נפשיים וסביבתיים, ולספק לגורם המאבחן או המטפל הבנה מעמיקה לגבי מצבו הפסיכוסוציאלי.

אופן ביצוע האבחון

אבחון פסיכוגריאטרי הוא אבחון רב תחומי, המורכב ממספר רכיבים שונים, המצויים בתחום מומחיותם של כמה בעלי מקצוע מתחום הבריאות, בריאות הנפש והגריאטריה (פסיכיאטר, פסיכוגריאטר, רופא בעל מומחיות בתחום הגריאטריה, עובד סוציאלי, פסיכולוג). על כן, האבחון יבוצע לרוב על ידי מספר מאבחנים, שהם בעלי מקצוע בתחומים שונים.

1. תיעוד של הקושי הנוכחי: המאבחן או המטפל נדרשים להבין בדיוק מה טיבו של הקושי הנוכחי ממנו סובל הנבדק, כמה זמן הוא קיים, מהם התסמינים שמהם סובל הנבדק ומה מהווה להם טריגר, מה משפר או מחמיר אותם ואילו סוגים של טיפולים ניסו הנבדק, בני משפחתו וגורמים אחרים בתחום בריאות הנפש ליישם כדי לשפר את מצבו של הנבדק. במסגרת זו, יש לאבחן קיומם או העדרם של תסמינים דכאוניים, פסיכוטיים, אובססיביים-כפייתיים וגטטיביים.
2. היסטוריה פסיכיאטרית מלאה: הנבדק יישאל האם הוא טופל בעבר במסגרת פסיכיאטרית כלשהי והאם טופל בעבר בשל הפרעות במצב הרוח על ידי פסיכולוג, עובד סוציאלי או גורם מייעץ אחר, האם נרשם לו טיפול תרופתי על ידי פסיכיאטר, רופא המשפחה או רופא אחר. מידע זה יסייע להבהיר מהם מנגנוני ההתמודדות של הנבדק והאם טיפול תרופתי סייע לו בעבר.
3. היסטוריה רפואית מלאה: ההיסטוריה הרפואית של הנבדק חיונית לצורך הערכת תפקודו הכללי. ניתן לאתר באמצעות מידע זה גורמים גופניים להפרעה הנוכחית ממנה הוא סובל.
4. היסטוריה מלאה של טיפול תרופתי: יש לקבל מידע על כל התרופות שהנבדק נוטל, הכולל תרופות מרשם, תרופות ללא מרשם ואף סמים ואלכוהול. לכל החומרים הללו עשויות להיות השפעות פסיכיאטריות ולעיתים, גם השילובים בין מספר תרופות או חומרים אחרים עשויים כשלעצמם לגרום לתגובות בין תרופתיות, שיתבטאו בהפרעות פסיכיאטריות.
5. הערכה פסיכוסוציאלית: מטרתה לאסוף מידע לגבי כישורי ההתמודדות של הנבדק ומנגנוני ההגנה שהוא נוהג ליישם, כפי שהתבטאו במצבים שונים בעבר. כישורים אלה משמעותיים ליכולתו של אדם לעבור שיקום פסיכיאטרי או פסיכולוגי. במסגרת הערכה זו, יישאל הנבדק על ההיסטוריה המשפחתית, הזוגית, החברתית, התעסוקתית, האקדמית, הרפואית והפסיכיאטרית שלו. הגורם המאבחן ישאל את הנבדק גם על סביבת מגוריו הנוכחית ועל הרגליו בשעות הפנאי וינסה להבין האם ישנם גורמים מכשילים או בעייתיים בביתו ובסביבתו.
6. בדיקה גופנית: יש צורך לערוך לקשיש בדיקה רפואית מלאה, לרבות בדיקות מעבדה כגון דם ושתן ולעיתים גם בדיקות הדמיה כגון צילומי רנטגן, CT ו-MRI. מטרת הבדיקה היא לבחון האם ישנו מקור גופני אורגני לתסמינים הנוירולוגיים והפסיכיאטריים שמפגין הנבדק. הבדיקה הגופנית גם מסייעת לגורמי הטיפול לקבל תמונה מלאה על מצבו הקונקרטי של הנבדק, מחלות הרקע שלו והקשיים הגופניים שעמם הוא נאלץ להתמודד.
7. בדיקה נוירולוגית: מאחר שקשישים רבים סובלים מפגיעות נוירולוגיות שונות, חשוב שהנבדק יעבור בדיקה נוירולוגית מקיפה על ידי רופא מומחה לנוירולוגיה או איש מקצוע אחר מתחום בריאות הנפש שהתמחה בתחום.
8. הערכת מצב נפשי: בדיקה זו תבוצע לרוב תוך כדי ביצוע הבדיקות האחרות הכלולות באבחון הפסיכוגריאטרי. במהלכה, הגורם המאבחן יצפה בנבדק ויתעד את התנהגותו, את מראהו החיצוני, תנועותיו, הבעות פניו, אופן דיבורו, רמת הקשב שלו, מצב רוחו, מידת פעלתנותו ועוד. מומחה בתחום המבצע הערכה שכזו יכול בקלות יחסית להבחין בצורות רבות של התנהגות שמפגין הנבדק ושאינן בגדר הנורמה. לדוגמה, אם הנבדק עבר לאחרונה תאונה שגרמה לו לפציעה, הגיוני מאד שהוא יפגין תחושות של עצב ומצב נפשי ירוד. לעומת זאת, אם לא ניתן להצביע על גורם ספציפי למצב נפשי שכזה, הרי שהוא אינו בגדר הנורמה ועל כן, יעלה החשד שהוא נגרם על ידי בעיה פסיכיאטרית, פסיכולוגית או נוירולוגית.
9. הערכת מצב סוציאלי: תתבצע על ידי איסוף מידע מהנבדק, ממשפחתו וקרוביו וכן מגורמי הרווחה שהיו מעורבים בטיפול בו, ככל שהיו כאלה, ולעיתים אף סיור בביתו, במידת האפשר. מהערכה זו עשוי להתקבל מידע חשוב נוסף, שייתכן שהנבדק עצמו לא היה מעוניין לחשוף, מסיבותיו הוא. כמו כן, המידע מאפשר להבין מה המשאבים המצויים בידי הנבדק לצורך התמודדות עם מצבו.