אבחון פסיכולוגי הינו תהליך אבחון העושה שימוש בטכניקות שונות, על מנת להגיע להשערה כלשהי לגבי אדם, התנהגותו, אישיותו ויכולותיו. תהליך האבחון הפסיכולוגי יבוצע על ידי גורם מקצועי בתחום בריאות הנפש.
הסיבות לפנייה לאבחון פסיכולוגי הן רבות: אבחון הפרעות נפשיות רגשיות כגון דיכאון וחרדה, אבחון ליקויי למידה, בדיקת התאמה לעבודה, סיווג לתפקיד בצבא, בדיקת כשירותו של אדם במסגרת הליך משפטי ואף כתנאי מקדים לביצוע פרוצדורות רפואיות שונות, כגון ניתוח בריאטרי או ניתוח לשינוי מין.
הגורם המוסמך לערוך אבחון פסיכולוגי
פסיכולוגים קליניים מורשים, פסיכולוגים מייעצים ופסיכולוגים חינוכיים, או מתמחים בתחומים הללו, הינם לרוב בעלי המקצוע המוסמכים לביצוע אבחון פסיכולוגי. פעילותם של בעלי מקצוע אלה מוסדרת באמצעות חקיקה ורישוי. על כן, מומלץ לבדוק שהאדם המבצע את האבחון הפסיכולוגי הוא בעל הסמכה רלוונטית לשם כך.
ארבעה מרכיבים מרכזיים באבחון הפסיכולוגי
ראיונות
תהליך הראיון מאפשר לפסיכולוג לגלות מידע רב ערך אודות הנבדק. זאת, לא רק באמצעות ראיון של הנבדק עצמו, אלא גם של קרובי משפחתו, עמיתיו לעבודה, מוריו ועוד גורמים הקרובים אליו. הראיונות הינם אמצעי יותר פתוח ופחות מובנה מאשר המבחנים הרשמיים והם מספקים למרואיינים הזדמנות להעביר אינפורמציה מגוונת במילים שלהם.
ראיון קליני רשמי נערך לעיתים קרובות עם הנבדק, לפני תחילת היישום של מבחנים והערכות פסיכולוגיים אחרים. ראיון זה עשוי לארוך בין 30-60 דקות וכולל שאלות אודות ההיסטוריה הרפואית וההתפתחותית של הנבדק, ילדותו, חוויות חיים מהעת הקרובה, מתקופת הלימודים והעבודה וכן לגבי הרקע המשפחתי.
מבחני השוואה לנורמה
מבחנים אלו נערכים כבחינה, משימה או סט של משימות המאפשרים השוואה לקבוצה הנורמטיבית. מטרתם של מבחנים אלה הינה להעריך היבטים מסוימים בידע של אדם, כישוריו או אישיותו. תוצאותיהם של מבחנים אלה ימקמו את הנבדק על קנה מידה אחיד, בהתייחס לגורם הנבדק.
מבחני ההשוואה לנורמה מתוקננים (עוברים סטנדרטיזציה) בקרב קבוצה ברורה ומוגדרת, אליה מתייחסים כאל קבוצת הנורמה, ומחולקים לקנה מידה, כך שכל ציון ישקף דרגה מסוימת בתוך קבוצת הנורמה. המבחנים הללו פותחו לצורך ביצוע הערכה במגוון רחב של תחומים, לרבות אינטליגנציה, כישורי קריאה, יכולות מתמטיות, איות, כישורים בתחום המוטוריקה העדינה והגסה ויכולת הסתגלות. כיום, קיימים מבחנים מתוקננים רבים וטובים ומבוססים שבאמצעותם ניתן להעריך אדם מסוים.
למבחנים המתוקננים מספר יתרונות על פני מבחנים שינם מתוקננים. הם מניבים מידע רב ערך אודות רמת התפקוד של הנבדק בתחומים הנבחנים בהם. בנוסף, אין צורך בזמן רב על מנת ליישם אותם, מה שמאפשר קבלת דגימה התנהגותית בתוך מספר שעות. כל הערכה שכזו יכולה לספק שלל אינפורמציה, אשר לא היתה זמינה בדרך אחרת אף לצופה המוכשר ביותר.
לבסוף, המבחנים המתוקננים מאפשרים מדידה יחסית מדויקת של שינויים בהיבטים רבים ושונים הקשורים למצבו הפסיכולוגי ועולמו החברתי של הנבדק.
המבחנים המתוקננים כוללים מבחני אינטליגנציה, מבחני הערכה קוגניטיבית, מבחני זיכרון, מבחני ציור, רשימות תיוג (צ'קליסט) לאיתור ADHD, מבחנים לבדיקת יכולות בתחום המילולי והמתמטי, מבחני מוכנות, מבחני אישיות, מבחני כישורים ועוד.
תצפיות
התצפיות הנבדק בסביבתו הטבעית, בייחוד אם הנבדק הוא ילד, יכולות לספק מידע רב ערך נוסף לצורך האבחון הפסיכולוגי. במקרה של ילד, למשל, ייבדקו אופן התנהגותו בבית הספר, בבית ובשכונה, לרבות תשומת לב ליחס המורים, ההורים והחברים אליו והאופן שבו הילד מגיב ליחס זה.
הערכה פתוחה
לעיתים, יש צורך להשלים את התמונה המתקבלת מתוצאות המבחנים המתוקננים באמצעות תהליך של הערכה לא רשמית ופתוחה יותר. תחום ההערכות הפתוחות הוא רחב ביותר, אך יש לעשות שימוש בכלי הערכה אלה בזהירות, משום שתקפותם המדעית אינה כה ברורה ומוגדרת, כשל המבחנים המתוקננים.
במהלך ההערכה הפתוחה, הפסיכולוג עשוי להשתמש במבחנים מוכרים כגון מבחן רורשאך, מבחני ציור, מבחני התנהגות בקבוצה, מבחני אסוציאציות וכדומה.
מטרתם של פסיכולוגים ביישום הכלים השונים המשמשים לאבחון פסיכולוגי היא לקחת את כל המידע הנאסף ברשותם ולארוג אותו לכדי תמונה שלמה ומקיפה אודות הנבדק ולהבין את האופן שבו הוא מתנהל במצבים שונים ומול אנשים שונים. לאחר השלמת ההערכה הפסיכולוגית, על כל חלקיה, יתאפשר לפסיכולוג לאבחן את הנבדק ולתת המלצות קונקרטיות באשר לאופן הטיפול בו, במקרים הרלוונטיים.
ההערכה הפסיכולוגית לעולם לא תבסס על תוצאותיו של מבחן אחד. לכל אדם ישנו טווח רחב של מיומנויות, תכונות, נטיות, מאפיינים, קשיים ומגבלות, שיכול להיות מוערך באמצעות מספר רב של שיטות. תפקידו של הפסיכולוג הוא להעריך את כל אותם גורמים ולדווח עליהם באופן אובייקטיבי והוגן.
