הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) מאובחנת על סמך סימני ותסמיני הערכה פסיכולוגית יסודית. הפסיכולוג שואל את המטופל על הסימנים והתסמינים והמקרה שהוביל אליהם יתכן אף שתתבצע בדיקה גופנית לבדיקת נוכחות בעיות רפואיות.
כדי להיות מאובחן עם הפרעה פוסט טראומטית, עליך לעמוד בקריטריונים של המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM-5) שפורסם על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. מדריך זה משמש אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש לאבחון מצבים נפשיים.
הקריטריונים לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית
אבחון הפרעה זו דורש חשיפה לאירוע או נוכחות ישירה במצב הכרוך באיום של מוות, אלימות, פציעה חמורה, או אלימות מינית. החשיפה למצב זה עשויה להתרחש באחד או יותר מהמצבים הכוללים חוויית האירוע הטראומטי; עדות אישית לאירוע הטראומטי; או חשיפה חוזרת לפרטים הגרפיים של האירוע הטראומטי.
תהליך האבחון כולל גם נוכחות אחד או יותר מהסימנים או התסמינים הבאים, המופיעים לאחר האירוע הטראומטי:
חוויה מחדש של האירוע הטראומטי, כגון תמונות וזיכרונות מצערים; חלומות מטרידים על האירוע הטראומטי; חוויית הבזקים בדמיון הגורמים למטופל לחשוב שהוא חווה שוב את האירוע הטראומטי; מצוקה רגשית מתמשכת או חמורה, או תסמינים גופניים כשמתרחש משהו שמזכיר את האירוע הטראומטי.
חוויית האירוע בתסמינים פולשניים – זוהי מעטפת תסמינים המעידים על חוויה מחדש של אירוע טראומטי שעשויה להיראות כך: מחשבות או זיכרונות פולשניים; סיוטים הקשורים לאירוע הטראומטי; ותגובות נפשיות ופיזיות כתוצאה מתזכורות לאירוע הטראומטי.
אבחון ילדים – בקרב ילדים מתחת לגיל שש, הסימנים והתסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויים לכלול שחזור האירוע או היבטים טראומטיים שלו באמצעות משחק; וחלומות מפחידים שיכולים או לא יכולים לכול היבטים של האירוע.
אבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית המבוסס על תסמינים התנהגותיים
חלק זה של האבחון מתמקד בתסמינים הנמשכים למעלה מחודש לאחר האירוע הטראומטי, כשהמטופל עשוי להפגין התנהגויות הכוללות:
- ניסיון להימנע ממצבים או דברים המזכירים את האירוע הטראומטי.
- הימנעות ממחשבות או רגשות הקשורים לאירוע.
- שכחת חלקים חשובים מהאירוע הטראומטי.
- התבונות על עצמו ועל העולם באופן שלילי.
- איבוד עניין בפעילויות שבעבר גרמו להנאה.
- תחושת ניתוק מהמשפחה והחברים.
- תחושת קהות רגשית, עצבנות, התפרצויות זעם או אלימות.
- תחושה שהעולם סביבו אינו אמיתי.
- תחושה מעוותת של אשמה עצמית הקשורה לאירוע.
- תקיעות ברגשות קשים הקשורים לאירוע, למשל אימה, בושה או עצב.
- התנהגות מסוכנת.
- התנהגות של הרס עצמי.
- תחושה של עמידה על המשמר כל הזמן או ניסיון לאתר סימנים לסכנה מתקרבת.
- בהלה בקלות.
- בעיות שינה.
פסיכולוג או פסיכיאטר בוחן חלק רחב מתסמינים אלו וקובע אבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית, אם רובם מתקיימים במשך תקופה של חודש לפחות, במיוחד אם המטופל סובל מירידה משמעותית במצב הרוח או חווה שינויים ברורים בדפוסי ההתנהגות, אותם לא ניתן להסביר כתוצאה משימוש בסמים, השפעת מחלה או כל דבר מלבד האירוע עצמו.
