הערכה פסיכולוגית

הערכה פסיכולוגית היא תהליך בדיקה המשלבת מספר טכניקות המסייעות להגעה למספר השערות על התנהגות, אישיות ויכולות. תהליך זה נקרא אף בחינה פסיכולוגית, ומבוצע כמעט תמיד על ידי פסיכולוג מיומן, המומחה בביצוע ופרשנות מבחנים פסיכולוגיים.

הערכה יסודית זו כוללת גם בדיקה רפואית מלאה המבוצעת לשלילת אפשרויות סיבה רפואית, מחלה או גורם אורגני העשוי להסביר את התסמינים. מומלץ לבצע תחילה את הבדיקה הרפואית היות והיא עשויה לסתור את ממצאי הבחינה הפסיכולוגית.

מרכיבי הערכה פסיכולוגית

הערכה זו מבוצעת בארבעה שלבים הכוללים:

1. בדיקה המתייחסת לנורמה

מבחן פסיכולוגי סטנדרטי הוא משימה או הגדרת משימות הנתונות תחת תקן, לקביעת מצבים. הוא נועד להעריך היבט כלשהו של ידע, אישיות או מיומנות. מבחן זה מספק סולם מדידה של הבדלים אישיים עקביים לגבי חלק מהתפיסה הפסיכולוגית ומשמש לקביעת המצב הפסיכולוגי של הנבדק. כל אדם נבחן באותו אופן, והכוונה היא לספק השוואה הוגנת ושוויונית בין הנבחנים.

אמות המידה של מבחנים פסיכולוגיים מתוכננים לקבוצה מוגדרת בבירור, הנקראת קבוצת הנורמה, וניתנים לשינוי כך שכל ציון של נבדק משקף דרגה בקבוצת הנורמה. אמות המידה פותחו על מנת להעריך תחומים רבים, כולל אינטליגנציה; יכולות קריאה, חשבון ואיות; מיומנויות ויזואליות מוטוריות; מוטוריקה גסה ועדינה; והתנהגות אדפטיבית.

לפסיכולוגים יש מבחר בדיקות קול סטנדרטיות, ובדיקות פסיכומטריות רבות להערכת נבדק, והערכה פסיכולוגית מספקת להם מידע רב ערך על רמת הנבדק ויכולת התפקוד שלו בתחומים המכוסים בבדיקות. ההערכה נמשכת מספר שעות, ומספקת שפע מידע, כולל מדד להערכת שינוי בהיבטים שונים של העולם הפיסי והחברתי של הנבדק.

2. ראיונות

מידע בעל ערך זמין באמצעות ראיונות, הנערכים לא רק על הנבדק, אלא אף על בני משפחתו וסביבתו הקרובה. ראיונות הם שיטה פתוחה יותר ופחות מובנת מאשר בדיקה פורמאלית, והם מעניקים למרואיינים הזדמנות להעביר מידע במילותיהם.

ראיון קליני רשמי מתנהל לעיתים קרובות עם הנבדק לפני תחילת הערכה פסיכולוגית ונמשך בין חצי שעה לשעה. הוא כולל שאלות על ההיסטוריה האישית של הנבדק, חוויות חיים אחרונות, היסטוריה של השכלה ותעסוקה, ורקע משפחתי.

3. תצפיות

מספקות מידע רב ערך נוסף להערכה פסיכולוגית. הן מאפשרות לפסיכולוג להבין כיצד הנבדק מתנהג בסביבתו, ביתו ושכונתו. האם אחרים מתייחסים אליו באופן שונה? וכיצד סביבתו מגיבה אליו?

התשובות לשאלות אלו ושאלות דומות מניבות תמונה טובה יותר של הבדק וההגדרות בהן הוא מתפקד. הן מסייעות אף לביצועי הערכה טובה יותר ולניסוח המלצות טיפוליות.

4. הערכה בלתי רשמית

מבוצעת לעיתים כשקיים צורך בהערכה הנוספת להערכה הרשמית, כגון מבחן השלכה או אפילו בדיקות קריירה או השכלה. הערכה זו בודקת את יכולת התקשורת של הנבדק, יכולת הארגון שלו והערכת מיומנויות תפקוד במצבים שונים.

תחום ההערכה הבלתי רשמית הוא עצום, אך יש להשתמש בה בזהירות מוקפדת, היות והתוקף המדעי של הערכה זו פחות ידוע.

*

פסיכולוגים שואפים להשתמש במידע המצטבר מהערכה פסיכולוגית ולארוג אותו לתמונה מקיפה ושלמה של הנבדק. ההמלצות מבוססות על תוצאות ההערכה המתקבלות מדיון עם בני משפחה, עמיתים והסביבה הקרובה, אשר שופכים אור על התנהגות הנבדק במסגרות שונות.

הבדלים משמעותיים בין הממצאים חייבים להיפתר לפני שמתקבלת כל החלטת אבחון או שמבוצעות המלצות לטיפול. הערכה פסיכולוגית אינה מתמקדת בציון או בדיקה אחת. לכל אדם יש מגוון יכולות שניתן להעריך באמצעות מספר שיטות.

הפסיכולוג נמצא שם על מנת להעריך את היכולות כמו גם את המגבלות של הנבדק, ולדווח עליהן באופן אובייקטיבי אך מועיל. דו"ח הערכה פסיכולוגית אינו מציין רק את החולשות המתגלות בבדיקות, אלא אף את נקודות החוזק של הנבדק.

מהותה של הערכה פסיכולגית הינה לבדוק את המצב הנפשי או הרגשי של האדם המאובחן, זאת על מנת לספק תמונה קלינית ראשונית בנוגע לאספקטים שונים של נפשו. בין האספקטים הנבחנים הינם אישיותו, תפקודו הכללי והבינאישי, התאמה למסגרות שונות (לימודיות, חברתיות, תעסוקתיות וכו'), והמלצות בנוגע לטיפול פסיכולוגי או אחר.

הערכות פסיכולוגיות מבוצעות על ידי בעלי מקצוע מרפואת הנפש בלבד אשר עברו הסמכה לכך. במהלך ההערכה מיושמים כלים ומבחנים שונים אשר נועדו לבחון היבטים שונים – התפתחותיים, קוגנטיביים, לימודיים, רגשיים, חברתיים, אישיותיים והתנהגותיים. האבחנה אינה חייבת לספק אבחון ספציפי ומצומצם, ולרוב היא מציעה למעשה תמונה כללית נרחבת לצד הערכות שונות באשר לסיטואציה הנפשית של האדם אשר עובר הערכה.

ההבדל בין הערכה לבין אבחון פסיכולוגי

בעוד ישנם הרבה אלמנטים משותפים לשניים, ישנו הבדל מהותי בין הערכה לבין אבחון פסיכולוגי. ההבדל נעוץ בתוחלת התהליך ומטרתו.

אבחון פסיכולוגי נועד על מנת לזהות מרכיבים פסיכולוגיים בעייתיים כגון בעיות התפתחות, הפרעות קשב וריכוז, תופעות נפשיות שונות, וכדומה. לעומתו, הערכה פסיכולוגית לרוב נועדה על מנת לספק תמונת מצב רחבה ככל הניתן על האדם אשר עובר הערכה, לזהות את המרכיבים הנפשיים והפסיכולוגיים, לצד המרכיבים הפסיכודידאקטיים.

אבחון פסיכולוגי לרוב משרת מוסדות כגון מערכת החינוך, כאשר בה התלמיד צריך ללמוד להשתלב חברתית, להצליח בלימודיו, להיטיב בשיעורים ולהפיק את המיטב משנות הלימוד והבגרויות. לעומת זאת, הערכה פסיכולוגית מתאימה לכלל הגילאים, והיא גם בוחנת אלמנטים נוירופסיכולוגיים, תצפיות על התנהגות האדם, ועוד.

המבחנים הנפוצים בהערכה פסיכולוגית

ישנם מבחנים שונים המשמשים את המעריכים הפסיכולוגיים, וכל שנה יוצאים ומתוקפים מבחנים חדשים ומתקדמים יותר. באופן כללי, מטרת המבחנים הינה לספק תמונה רחבה ככל הניתן על המוערך פסיכולוגית, זאת על מנת לזהות מרכיבים שונים ומורכבויות בנפשו מבלי לפשט את התמונה.

• מבחנים נוירופסיכולוגיים – מבחנים אלו נועדו לזהות תפקודי נפש הקשורים במבני-מוח או נתיבי-עצב שונים. לרוב מבחנים אלו משמשים לאחר פציעה או פגיעה עם השלכות נוירוקוגנטיביות (פגיעה מוחית, מוטורית, וכדומה), אך הם גם משמשים על מנת להבדיל בין יכולות נוירופסיכולוגיות בין קבוצות שונות.

• מבחני אישיות – אחד המרכיבים החשובים במבחני הערכה פסיכולוגיים מתייחס אל האישיות באופן ישיר, על מנת לנסות ולזהות דפוסים הקשורים בחשיבה, רגש או התנהגות של האדם המוערך. מבחנים אלו כוללים מבחנים אובייקטיביים לבדיקת תגובות ובחירות הנבדק, וכן מבחנים השלכתיים הכוללים לרוב שאלות פתוחות הבודקות את החשיבה הלא מודעת של הנבדק. מבחנים מסוג זה יכולים להעיד על קוגניציה, רגש, וכן גם הפרעות נפשיות.

• מבחני אינטליגנציה – מרכיב זה של מבחני ההערכה הפסיכולוגיים הינו נתון במחלוקת רבה בימינו. מצד אחד, מטרתו של מרכיב זה הינה לזהות הישגים ותפקודים קוגניטיביים ביחס לנורמה החברתית המקובלת. באופן זה, מבחנים אלו בוחנים זיכרון, קשב, הבנה, יכולת מילולית, תפיסה חזותית, ועוד. מצד שני, ביקורות על מבחנים אלו טוענות כי אין הם מסוגלים לזהות באופן מיטבי שונות תרבותית, ובכך למעשה נפגעים נבדקים אשר מגיעים מתרבויות שונות ורקעים מגוונים.

• תצפיות וראיונות – כחלק מהמבחנים השונים בהערכה הפסיכולוגית נערכים ראיונות עם הנבדק וכן גם תצפיות על מצבים שונים המעידים על מצב רוחו, רגשותיו, יכולותיו החברתיות, התנהגותו, תקשורת, ועוד. תהליכים אלו נערכים באופנים שונים בין מכוני הערכה שונים.

בסיכומו של דבר, נאספות התוצאות מן המבחנים השונים ומגובשות יחד לכדי התרשמות אבחונית. האבחנות יכולות להיות ממוקדות, למשל על פי מאפיינים ממדרכי אבחון (DSM או ICD למשל), אך לרוב יכללו גם הערכות כלליות על התנהלותו, התנהגותו ונפשו של הנבדק בהערכה.

תוקפן של הערכות אלו הינו בסימן שאלה, וישנה מחלוקת רבה בנוגע לנושא זה. אבחונים אלו משרתים את הנבדק והציבור באופנים שונים – הן במתן ידע והבנה אל תוך נפשו של המטופל, והן מבחינת יכולותיו השונות במצבים ומסגרות מסוימים. עם זאת, בהיות האבחנות נשענות על מדריכי האבחנות הבינלאומיים השונים, אשר אין בהכרח הסכמה ביניהם ותוכנם משתנה מעת לעת, גם תוקפן של האבחנות בהערכה הינו בגדר שאלה.

כמו כן, ישנה תלות רבה במצב והלך רוחו של הנבדק בעת ההערכה, דבר אשר עלול להתמסמס או להפוך לבעל משמעות זעירה בהלך טיפול פסיכולוגי מתמשך עלול להיתפס במהלך אבחון כבעל משמעות כבדה ואולי אף פתולוגית. על כן, תפקיד ההערכה הפסיכולוגית הינו ראשוני, ותפקידו לספק מידע בסיסי בלבד.

אולי יעניין אותך גם:

חיסיון בין מטפל למטופל: באילו נסיבות פסיכולוג חייב לדווח על תוכן הטיפול?

בולמיה והשפעתה המזיקה על הגוף