אבחון מאניה דפרסיה – איך מאבחנים נכון?

הצעד הראשון בקבלת טיפול להפרעת מאיה דפרסיה, או הפרעה דו קוטבית, הוא קבלת האבחנה הנכונה.

הליך זה עשוי אולי להיות יותר קשה מכפי שהוא נראה, היות ותסמיני הפרעה דו קוטבית זהים לעיתים להפרעות מוחיות משמעותיות אחרות כגון סכיזופרניה או דיכאון מג'ורי.

היות ורופאי משפחה קבועים רבים עשויים שלא להיות בקיאים ביותר במאניה דפרסיה, חשוב להתייעץ עם פסיכיאטר טוב המיומן באבחון פסיכיאטרי וטיפול הפרעה דו קוטבית או סכיזופרניה. בדומה לרוב המחלות המורכבות, חשוב לקבל אבחון וטיפול כמה שיותר מהר.

אבחון שהוחמץ – מצבים מסוימים עם תסמינים חופפים

מאניה דפרסיה היא אחת המחלות המוחיות הרבות החולקות תסמינים עם סכיזופרניה, מה שמוביל לאבחנות שגויות, בעיקר בקרב ילדים. חשוב להבין שאנשים עם הפרעה דו קוטבית, גם אלו המציגים תסמינים פסיכוטיים כתכונת מחלתם, אינם עומדים בקריטריונים מלאים לאבחון וטיפול בסכיזופרניה.

אדם עם הפרעה דו קוטבית אינו מאני תמיד באופן מלא או אינו נמצא בשלב הדיכאון לאורך זמן. הוא עשוי לחוות תקופות ארוכות שבהן כמעט לא מופיעים תסמינים. הוא אינו מציג חשיבה מופרעת, אינו סובל מהזיות, אינו שומע קולות או אינו מפגין תסמינים אחרים המאפיינים סכיזופרניה.

בנוסף, תסמינים פסיכוטיים הקשורים עם מאניה דפרסיה אמורים להתרחש בהקשר מאניה או דיכאון. שיגעון גדלות והזיות עשויים להתבטא בהתנהגות פרועה, אופטימיות מוגזמת או גרנדיוזיות, או לחלופין לסבול מתחושת אסון מתקרב ואשמה מכריעה.

סכיזופרניה ומאניה דפרסיה

ההבדל העיקרי בין שתי ההפרעות הוא שכדי לאבחן את התסמינים הפסיכוטיים אצל אדם שאובחן עם הפרעה סכיזו-אפקטיבית, הוא חייב להציג תסמיני סכיזופרניה, למשל הזיות, אך אינו מפגין תסמיני מאיה או דיכאון.

באבחון הפרעה דו קוטבית, אדם לא יהיה תמיד סימפטומטי, אך בתוך התקף תסמינים דמויי סכיזופרניה, הוא יפגין תסמיני מאניה או דיכאון.

מאפייני אבחון מאניה דפרסיה

מאניה דפרסיה מאובחנת בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת, אך עשויה להתרחש לאורך כל החיים. לעיתים קשה להבחין בין דיכאון חד קוטבי לבין מאניה דפרסיה, והעיכוב הממוצע באבחון מגיע כחמש עד עשר שנים לאחר שהתסמינים מתחילים.

אבחון הפרעה דו קוטבית לוקח בחשבון מספר גורמים והרופא מתחשב בחוויות דיווח עצמי של המטופל, מקבל דיווח על תסמיני התנהגות חריגה מבני המשפחה, חברים או עמיתים לעבודה, וצופה בסימני המחלה כפי שהוערכו על ידי רופאים אחרים.

תהליך האבחון

ההערכה מבוצעת בדרך כלל על בסיס אשפוז, אם נקבע שהמטופל מהווה סיכון לעצמו או לאחרים. הקריטריונים הנפוצים ביותר לאבחון מאניה דפרסיה נקבעים על פי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA), המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי של הפרעות נפשיות, מהדורה חמישית (DSM-5), וארגון הבריאות העולמי (WHO).

קריטריונים רשמיים שנקבעו על ידי גופים אלו משמשים רופאים לאבחון ההפרעה בשילוב עם ראיונות לאיתור הפרעות רגשיות וסכיזופרניה. הראיון הקליני המובנה משמש לאישור אבחון הפרעה דו קוטבית.

שאלונים וסולמות דירוג

סולמות דירוג להקרנה והערכת הפרעה דו קוטבית ואישור קיומה כוללים סולמות אבחון הספקטרום הדו קוטבי, שאלון הפרעת מצב רוח, ורשימת תסמינים מלאים של התנהגות היפומאניה.

שימוש בשאלוני ההערכה אינו מהווה תחליף לראיון קליני מלא, אך השאלונים משרתים כשיטה המסייעת למטופל להיזכר בתסמינים. מצד שני, מכשירים לאיתור הפרעה דו קוטבית נוטים להיות בעלי רגישות נמוכה יותר.

אבחנה מבדלת

קיימות מספר הפרעות נפשיות אחרות המציגות תסמינים זהים למאניה דפרסיה. הפרעות אלו כוללות סכיזופרניה, הפרעת דיכאון מג'ורי, הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), והפרעות אישיות כגון הפרעת אישיות גבולית.

למרות שלא קיימות בדיקות ביולוגיות לאבחון מאניה דפרסיה, בדיקות דם או בדיקות הדמיה עשויות להתבצע על מנת לשלול מחלות רפואיות עם מצגות קליניות זהות להפרעה דו קוטבית, כגון בלוטת תריס, הפרעות מטבוליות, מחלות כרוניות או דלקות.

סקירת התרופות הנוכחיות האחרונות ושימוש בסמים נחשבת לשלילת גורמים אלו. תרופות נפוצות שעשויות לגרום לתסמיני מאניה כוללות תרופות נוגדות דיכאון, פרדניזון, תרופות למחלת פרקינסון, הורמון בלוטת תריס, ממריצים כגון קוק מתאמפטמין, וסוגים מסוימים של אנטיביוטיקה.

ניתן לבצע סריקת CT או MRI של הראש על מנת לשלול נגעים מוחיים. בדיקות נוספות מתרחשות כשהתסמינים מתחילים להופיע לראשונה באמצע החיים.