בעוד שמרבית האנשים הסובלים ממחלות נפש לא יזדקקו לאשפוז לצורך טיפול במחלתם, הרי שישנם אנשים הסובלים ממחלת נפש, הזקוקים לאשפוז פסיכיאטרי לצורך קבלת טיפול, מעקב צמוד, ויסות ושינוי הטיפול התרופתי או לצורך השגחה וייצוב מצבם בעקבות התקף פסיכוטי או ניסיון התאבדות.
אשפוז מסוג זה יהיה לרוב אשפוז לתקופה קצרה. עם זאת, ישנם גם אנשים הלוקים במחלת נפש כרונית ועבורם, ייתכן שיהיה צורך באשפוז לתקופות ממושכות יותר.
בישראל, נהוג לחלק את המחלקות הפסיכיאטריות לשני סוגים, בהקשר זה: מחלקה פסיכיאטרית פעילה ומחלקה פסיכיאטרית ממושכת. מחלקה פסיכיאטרית פעילה הינה מחלקה פסיכיאטרית הקולטת מטופלים הזקוקים לטיפול אינטנסיבי במצבי משבר שונים, בדרך כלל לתקופה קצרה של עד שנה. מחלקה פעילה ממושכת, לעומת זאת, היא מחלקת אשפוז פסיכיאטרי שקולטת מטופלים לאחר שאושפזו במחלקה פעילה וזקוקים לטיפול ממושך, של יותר משנה בדרך כלל, משום שהם חולים כרוניים ולוקים במחלות נפש חמורות.
בנוסף, ישנן מחלקות פסיכיאטריות פעילות ממושכות מיוחדות בישראל עבור מטופלים ילדים. המחלקות הפעילות הממושכות קיימות כיום בישראל רק במוסדות לבריאות הנפש ולא בבתי החולים הכלליים.
סוגי המאושפזים במחלקות לאשפוז פסיכיאטרי ממושך
מטופלים הלוקים במחלת נפש חמורה
מחלת נפש חמורה היא מחלת נפש שכתוצאה ממנה, נפגעה משמעותית יכולתו של המטופל לתפקד למשך פרק זמן ממושך. לפי מחקרים בתחום, כ-1% מהאוכלוסיה לוקה במחלת נפש חמורה שכזו. בין תסמיניה של מחלת נפש חמורה ניתן למצוא:
- תפיסה מעוותת של המציאות.
- אבדן קשר עם המציאות.
- הזיות.
- דפוס חשיבה מעוות, בלתי מאורגן או מבולבל.
- חוסר יציבות.
- כושר שיפוט לקוי.
- חוסר יכולת להתמודד עם מצבי מתח ודחק.
- תלות קיצונית בזולת.
- עוינות או תוקפנות קיצונית.
- סיכון לעצמו או לאחרים.
- קשיים משמעותיים ביצירת יחסים בינאישיים.
- פחד ממצבים לא מוכרים.
- יכולת דיבור ותקשורת לקויה.
- חוסר קשב.
- אפאתיה.
- העדר מוטיבציה.
- יתר או תת רגישות לגירויים, ועוד.
מטופלים גריאטריים
המטופלים במחלקות לאשפוז פסיכיטארי ממושך עשויים להיות גם מטופלים קשישים, הסובלים, בנוסף למחלת הנפש, גם מקשיים גריאטריים שונים, דמנציה או אלצהיימר. אוכלוסיה מיוחדת של מטופלים כאלה בישראל הינה אוכלוסיית ניצולי השואה הלוקים בהפרעה פוסט טראומטית קשה (PTSD) ובשל גילם המבוגר, זקוקים גם לטיפול גריאטרי, במסגרת אשפוז ממושך, לעיתים למשך כל שארית חייהם. מטופלים כאלה סובלים מתסמינים בולטים כגון חרדת נטישה, העדר אמון באנשים, אגרנות (של מזון, בין היתר) ומסיוטי לילה קשים.
מטופלים במחלקות לאשפוז פלילי
נאשמים בעבירות פליליות, אשר נמצאו על ידי בית המשפט כבלתי כשירים לעמוד לדין בשל אי שפיות, יישלחו לאשפוז בצו בית משפט, במסגרת מחלקה לאשפוז פלילי. תקופת האשפוז הפלילי מוגבלת לפי חוק טיפול בחולי נפש, כך שלא תעלה על תקופת המאסר המקסימאלית בגין העבירה שבה הואשם המאושפז. אם המאושפז לא השתקם לאחר תום תקופת האשפוז הפלילי, הוא יועבר לאשפוז אזרחי, שממנו ניתן להשתחרר, בהתאם להחלטה של ועדה פסיכיאטרית המורכבת משופט שלום, פסיכיאטר בשירות המדינה ופסיכיאטר פרטי (בדומה להליכי הביקורת על משכו של אשפוז פסיכיאטרי כפוי).
תסמונת האשפוז (או תסמונת ההתמוטטות החברתית)
לעיתים, אדם שחווה אשפוז פסיכיאטרי ממושך וחווה חוסר עצמאות והעדר אחריות במשך תקופה ארוכה, יפתח בשל כך תסמונת אשפוז (הקרויה לעיתים גם תסמונת ההתמוטטות החברתית). התסמונת גורמת לאדם שאושפז להיות חסר יכולת להסתגל לחיים שמחוץ למוסד הפסיכיאטרי ולהתנהל באופן עצמאי.
אנשים שאושפזו למשך פרק זמן ארוך ולקו בתסמונת עלולים לסבול מכמה סוגים של קשיים בעת החזרה לקהילה. העדר העצמאות והאחריות, לצד סביבה שהיא לרוב נוקשה ומדכאת, עלולה להקשות על המטופלים לשעבר לשוב לחיות ולעבוד באופן עצמאי. יתר על כן, החוויה של האשפוז הממושך עלולה אף להחמיר את תסמיני המחלה שבשלם אושפז המטופל מלכתחילה, בשל תיוגו כלוקה בנפשו.
בשל כך, עם שחרורו של אדם אשר אושפז במוסד פסיכיאטרי לתקופה ממושכת, יש צורך להתכונן לשחרורו ולבנות עבורו תוכנית שיקום, על מנת להקל עליו את החזרה לחיים בקהילה, לעבודה, ללימודים וכדומה.
