בני זוג שבעבר שררה האהבה בצל קורתם עשויים להגיש בקשה לגירושים בשל סיבות מגוונות. לעיתים הסיבה תהיה בגידה ואי שמירת נאמנות מצד אחד מבני הזוג.
לעיתים הבקשה תוגש בשל סיבות כמו אלימות, עקרות ולעיתים גם בשל רגשות שהשתנו ואובדן רגשי החיבה. אך מה קורה כאשר הסיבה לגירושין הינה מחלה נפשית או כאשר ברקע ישנה מחלה שכזאת? האם מצב זה עשוי להביא להבדלים בזכויות המגיעות למי מבני הזוג? דמי מזונות? הסדרי ראיה? זכות ברכוש המשותף?
על גילוי והסתרה
הקשר בין מחלת נפש לבין גירושין עשוי להיות סבוך במיוחד ורב פנים. זכויותיהם של כל אחד מבני הזוג וכן גם החבויות שלהם יושפעו מכמה נקודות כבדות משקל. ראשית, עולה השאלה האם הסיבה לגירושין הינה מחלת הנפש או שמא הסיבה היא שונה בתכלית. ראוי לזכור שלא כל חולי הנפש הינם אנשים שאינם מתפקדים ורבים מהם יכולים לנהל חיים נורמטיביים על רקע קבלת טיפול תרופתי או נפשי.
שאלה חשובה נוספת היא מהן נסיבות הגילוי של המחלה. האם המחלה הייתה ידועה לבני הזוג עוד קודם לנישואין? האם המחלה התגלתה רק לאחר מכן? היבט מרכזי הינו האם היה מצב של הסתרה. כלומר, האם הבעל (או האישה) שהיה חולה במחלה נפשית היה מודע לכך אך הסתיר את עובדת קיומה של המחלה. במידה והמחלה הוסתרה מפני הצד השני וניתן היה להניח שגילוי עובדת קיומה של המחלה היה מביא לפרידה טרום הנישואין, בית המשפט בהחלט ייתן לכך תוקף בבואו לאשר את הסכם הגירושין.
אם ניקח לדוגמא מצב שבו האישה הייתה חולה במחלת נפש אך הסתירה זאת מבעלה לפני שנישאו, עשויות להיות לכך השלכות חמורות. בית המשפט עשוי להפחית מזכויותיה של האישה מבחינת מזונות, למשל. מהצד השני, בדיון משפטי שעסק בגבר שהוסתרה ממנו עובדת המחלה הנפשית של האישה, ניאות בית המשפט לפסוק פיצויים לבעל.
הפיצויים נפסקו שכן האישה, ביודעין, הסתירה את עובדת מחלתה. לו לא הייתה נוהגת כך, סביר להניח שהבעל היה חושב פעמיים לפני הנישואין שכן מחלתה הייתה קשה וגרמה להתקפי זעם והתנהגות אלימה.
גירושין בשל המחלה הנפשית
בני זוג עשויים להגיש בקשה לגירושין לאור קיומה של מחלת הנפש, ואין זה משנה אם הייתה ידיעה מלאה, הסתרה או אפילו החמרה. מבחינת בית הדין הרבני, ניתן משקל רב לקיומה של מחלת נפש, עובדה הידועה בשם "עילת המומים". עילת המומים מהווה עילה ידועה ומוכרת, כך שבית הדין בהחלט יקבל בחיוב בקשה להתגרש עקב קיומה של מחלת נפש.
אך דווקא בשל כך, קיימת החובה להוכיח לבית הדין כי אכן קיים מצב פסיכיאטרי של ממש הדורש אשפוז לעיתים. בית הדין ידרוש לקבל לרשותו מסמכים או כל ראיה אחרת שיעידו על קיומה של מחלת נפש שכן בניגוד למום פיזי, הרי שלא תמיד ניתן לראות את קיומה בעין. יש לציין שבמידה ושני בני הזוג היו מודעים לקיומה של מחלת הנפש לפני הנישואין, תתקיים חבות מלאה בנושאים כגון מזונות, מימוש הכתובה וכדומה.
סרבנות גט וחיוב להיבדק
ישנם מקרים שבהם אחד הצדדים (לרוב הבעל) מסרב לתת גט לצד השני. כאשר סרבן הגט סובל ממחלה נפשית או כאשר עולה חשד שזהו המצב, ניתן לחייבו לעבור בדיקה פסיכיאטרית מקיפה. גם אם הבעל יסרב לעשות כן ואף במידה ואין הוא מהווה סכנה לציבור, קיימת הנטייה לחייבו בכך. איתורה של מחלה נפשית בהחלט יכול להקל על התרת קשרי הנישואין, גם במידה וסרבנות הגט שרירה וקיימת.
