יש אנשים שנוטים לחשוד באחרים ומתקשים לתת בהם אמון. אצל חלק מהם מדובר במצב שהוא על גדר הנורמה, פחות או יותר, 
בעוד אחרים יכולים להיות מאופיינים כסובלים מהפרעת אישיות בה לוקים על פי ההערכות כ-2.5-0.5% מכלל האוכלוסייה – הפרעת אישיות פרנואידית (Paranoid Personality Disorder), השכיחה יותר בקרב גברים בהשוואה לנשים.
מהם המאפיינים המרכזיים של הפרעת אישיות פרנואידית?
הפרעת אישיות פרנואידית משתייכת לאשכול א' בסיווג הפרעות האישיות, כלומר, הפרעות המוגדרות כ"מוזרות או אקצנטריות". המאפיין העיקרי של ההפרעה הוא הנטייה של הסובלים ממנה לחשוד באחרים ולהתקשות לתת אמון ארוך טווח באנשים, גם אלו שאמורים להיות הקרובים להם ביותר (בני משפחה, בני ובנות זוג, חברים וכן הלאה). בנוסף לכך אנשים בעלי הפרעת אישיות פרנואידית מתקשים פעמים רבות לקחת אחריות על הרגשות שלהם ומעבירים אותה לאחרים. הם עלולים להיות עוינים ובעלי אופי המוגדר כ"רגזני".
על פי המהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, ה-DSM, אדם יוגדר כסובל מהפרעת אישיות פרנואידית אם מופיעים אצלו לפחות ארבעה מבין התסמינים הבאים:
- חשדנות שאנשים אחרים מנצלים או מרמים אותם, פוגעים בהם וכן הלאה, גם כאשר אין לחדשות האלה בסיס מוצק
- עיסוק יתר בספקות לגבי מידת הנאמנות של הסביבה, כולל אלו שאמורים להיות הקרובים ביותר לאדם
- סירוב לתת אמון באחרים או לבטא בפניהם את רגשות, מתוך מחשבה שאותם אנשים ינצלו את המידע לרעתם
- נטייה למצוא משמעויות נחבאות, ולרוב שגויות, באירועים נייטרליים, במשפטים סתמיים שאדם אחר אומר וכן הלאה
- תפיסה שהערות או ההתנהגויות "נורמליות" של אחרים הם בגדר ניסיון תקיפה שלהם או פגיעה בהם, מה שמביא לתחושות כעס ולהתקפה נגדית
- חוסר סבלנות על פגיעות ועלבונות, כלומר, נטירת טינה
- חשדנות שבן או בת הזוג שלהם בוגדני כלפיהם, גם כאן בלי שיש לכך ביסוס ממשי
חשוב לציין שחלק מהתסמינים האלו עלולים לאפיין גם הפרעות אישיות ומחלות נפשיות אחרות. לכן הוגדר ב-DSM שעל מנת שהתסמינים האלו יהיו משויכים להפרעת אישיות פרנואידית, חיוני שהם לא יופיעו כחלק מהפרעה נפשית או פסיכיאטרית אחרת: סכיזופרניה, דיכאון ודיכאון פסיכוטי וכן הלאה.
מה מקור ההפרעה?
להפרעת אישיות פרנואידית עשויים להיות כמה גורמים. הבסיס הגנטי לבעיה הוא מוצק יחסית, כך שאדם שבמשפחה שלו יש היסטוריה של הפרעת אישיות פרנואידית עלול לסבול מההפרעה בסבירות גבוהה משמעותית בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. קבוצות סיכון אחרות, על פי מחקרים שונים, הם מוצא אתני. ייתכן שגם גורמים סביבתיים ומאורעות שהאדם חווה בילדותו ישפיעו על מנגנון התפתחות ההפרעה.
האם ניתן לטפל בהפרעה? אם כן, כיצד?
הפרעת אישיות פרנואידית, כפי שאפשר להסיק מרשימת התסמינים האפשריים הארוכה שהובאה כאן, משבשת בצורה משמעותית את חייו של האדם הסובל ממנה. רבים מהם לא פונים לקבלת טיפול, בין השאר עקב חוסר האמון שלהם באחרים המביא לכך שהם לא סבורים שהטיפול יוכל לסייע להם. זוהי טעות. מכיוון שבאמצעות טיפול יסודי – לרוב למעשה שילוב של כמה כלים טיפוליים – אפשר לשפר משמעותית את מצבם של הסובלים מההפרעה.
הטיפולים המרכזיים להתמודדות עם ההפרעה נחלקים לשתי קבוצות. ראשית, יהיו אלה טיפולי הפסיכותרפיה למיניהם, שעשויים לשנות את התפיסות של האדם, לשפר את המיומנויות השונות שלו וכן הלאה. טיפולים דינמיים, טיפולי CBT (טיפול התנהגותי-קוגניטיבי), דמיון מודרך ואפילו מסגרות זוגיות, משפחתיות וקבוצתיות של טיפולים עשויים לסייע.בנוסף לכך אפשר לשקול טיפול תרופתי, למשל תרופות אנטי חרדתיות או אנטי פסיכותיות להקלה על התסמינים הנובעים מההפרעה.
מקורות ולקריאה נוספת:
Personality Disorders – Medicine Journal
Diagnostic and statistical manual of mental disorders : DSM-5
Paranoid Personality Disorder – Cleveland Clinic
אולי יעניין אותך גם:
עושים סדר אחת ולתמיד: אלו הם ההבדלים בין פסיכולוג לבין פסיכיאטר
