פסיכולוג עוסק, מעצם הגדרת התפקיד שלו, בבעיות הכמוסות והעמוקות ביותר שעלולות לאפיין אדם מסוים. על הפסיכולוג חל איסור
להעביר את תוכן הדברים הנאמרים במהלך הטיפול לגורם אחר, וזאת במסגרת החיסיון וחובת הסודיות שבין המטפל למטופל. אולם יש מצבים המאתגרים את הקביעה הזו, בהם פסיכולוג או פסיכיאטר חייבים על פי חוק לדווח לגורמים אחרים על תוכן הטיפול.
מהן ההנחיות המתירות נסיגה מחובת הסודיות?
ברמה הכללית, מגדיר חוק הפסיכולוגים את החובה של הפסיכולוג לשמור על סודיות ולא לערב גורמים אחרים בתוכן הטיפולים, למעט שלושה תרחישים עיקריים:
- מצב בו גילוי המידע חיוני, לדעתו המקצועית של הפסיכולוג, לשם שיפור הטיפול באותו אדם
- מצב בו קיימת חובה או רשות בחוק לגלות את המידע
- המטופל לגביו המידע נוגע נתן את הסכמתו בכתב לשיתוף המידע, ולא חזר בו מהסכמתו
כאשר נכנסים בעובי הקורה, אפשר לראות שיש מספר מצבים עיקריים – ולמרבה הצער די נפוצים – העונים על אחת מההגדרות שהובאו מכאן. במצבים אלו ערכים אחרים, כך נהוג לחשוב, הם בעלי חשיבות גדולה יותר מאשר ערך הסודיות.
הפרת החיסיון בשל עבירות בקטינים וב"חסרי ישע"
התרחיש הראשון בו קיימת חובת דיווח של הפסיכולוג לפקיד הסעד או למשטרת ישראל הוא מצב בו קיים יסוד סביר להניח כי נעשתה עבירה בקטין או בגורם אחר המוגדר כ"חסר ישע", על ידי האדם האחראי עליו או גורמים אחרים.
אם יש לפסיכולוג ספק לגבי עצם העבירה, הוא יכול להתייעץ תחילה עם פקיד הסעד ולהעביר לו את פרטי המקרה העיקריים, ללא פרטי הזיהוי של האנשים המעורבים. על הפסיכולוג להפעיל שיקול דעת וזהירות, תוך לקיחה בחשבון של טובת האדם ורמת הסיכון בהיעדר הדיווח.
עבירות מין ואלימות עלולות לאלץ פסיכולוג לדווח על תוכן הטיפול
החוק מתייחס גם לעבירות מין. על הפסיכולוג לדווח לפקיד הסעד או למשטרת ישראל כשיש לו יסוד סביר להניח כי נעשתה עבירת מין בקטין או בחסר ישע, על ידי אדם מבוגר או אפילו קטין בן משפחה.
אם הפסיכולוג נתקל במקום עבודתו (מעון, מוסד וכל מסגרת חינוכית טיפולית אחרת) בעבירת מין, חבלה או התעללות בקטין ובחסרי ישע, עליו לדווח על כך באופן מיידי. כך גם כאשר הוא נחשף למקרי אלימות, לרבות אלימות מצד בן או בת הזוג של המטופל.
דיווח על מנת למנוע נזק לאדם המטופל או לאחרים
החוק מתייחס למצבים בהם על פי חוות הדעת המקצועית של הפסיכולוג, האדם המטופל נמצא במצב בו הוא מסכן את עצמו או אחרים. אם הפסיכולוג חושד בסבירות גבוהה או מאמין שהאדם המטופל עלול להחזיק כלי ירייה המסכן את עצמו או את הציבור, נדרשת הודעה שלו על כך למשרד הבריאות – זאת במסגרת סעיף 11 א' לחוק כלי הירייה. כך גם כאשר הפסיכולוג נחשף למידע לפיו המטופל או אדם אחר עלולים לבצע מעשה פשע מכל סוג. על הפסיכולוג לנקוט על פי התקנות בכל אמצעי סביר שעשוי למנוע את עשיית הפשע או השלמתו, ודיווח לגורמים הרלוונטיים הוא חלק מרכזי בכך.
כפי שרואים מהסקירה שהובאה כאן, המקרים בהם על הפסיכולוג לדווח או לכל הפחות להתייעץ עם גורמים אחרים הם חמורים ומשמעותיים בכל קנה מידה. חיוני שהוא יפעיל את מלוא שיקול הדעת ויתייחס לתרחישים המדוברים במלוא הרצינות, בין אם הוא חושף תחילה את פרטי המטופל ובין אם מתאר את המקרה בקווים כלליים.
לקריאה נוספת:
1. חובת דיווח של פסיכולוגים – הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
2. קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל – הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
3. What Therapists are Legally Obligated to Report Despite Confidentiality
אולי יעניין אותך גם:
DSM – האם הוא התנ"ך של עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה?
בריאות הנפש: מידע על אבחונים פסיכיאטרים, ייעוץ פסיכולוגי ועוד
