מהן המחלקות השונות בבית חולים פסיכיאטרי, ומהו ההבדל ביניהן? אנשים רבים תוהים על נושא זה, ומנסים להבין כיצד לדעת מהי המחלקה המתאימה להם לצרכיהם האישיים. .
מה המשמעות של המחלקות האחרות הקיימות בבתי החולים הפסיכיאטריים, כמו גם – מהן הטיפולים המוצעים בכל מחלקה, מה משך האשפוז (אם ישנה הגדרה כזו), ואיזה סוג אשפוז מדובר בו בכל מחלקה, וכדומה
מחלקת נוער במרכז בריאות פסיכיאטרי
לעיתים מופיע גם השלט "מחלקת ילדים ונוער", נועדה לתת מענה לרוב לטווח הגילאים בין 6 ל-18 או 21, תלוי במחלקה ובמקרה המדובר. רוב מחלקות הילדים והנוער בארץ מציעות טיפולים אמבולטוריים (ללא אשפוז), אם כי ישנן גם מחלקות של אשפוז מלא ואשפוז כפוי.
בחינת הגדרת משרד הבריאות, המצבים בהם ילדים מופנים לאשפוז כוללים פסיכוזה, דיכאון, הפרעות התנהגות קשות, ואוטיזם או פיגור הכולל התנהגות הפרעות קשות. באשר לאשפוז כפוי, ההגדרות מחמירות יותר וכוללות מצבים בהם מדובר באנורקסיה חמורה, מצב נפשי אשר מהווה סכנה לקטין או לסביבתו, ומצב נפשי אשר עלול לגרום לנזק בכל הנוגע להתפתחותו של הנער.
הפנייה לאשפוז במחלקת ילדים ונעור יכולה להתבצע על ידי מספר גורמים: הקטין או הוריו (או אפוטרופוס מורשה אחר), רופא ילדים, הפנייה ממרפאה לבריאות הנפש, ובמקרה של אשפוז כפוי בית משפט לנוער.
מחלקת מבוגרים פתוחה במרכז בריאות פסיכיאטרי
במחלקה הפתוחה מאושפזים מבוגרים מעל גיל 18, ומצבם הכללי אינו נחשב למסוכן להם או לסביבה. מטופלים אילו אינם זקוקים להשגחה צמודה, ויכולים להתנהל פחות או יותר באופן עצמאי בתוך המחלקה. רוב המאושפזים אף רשאים לצאת מהמחלקה, לעיתים אף מבית החולים באופן כללי, לאזורים מוגדרים.
באופן זה, מתאפשר למטופלים אלו להתמודד טוב יותר עם הסביבה החיצונית לבית החולים, עם שליטה מסוימת על חייהם הכוללת אחריות אישית, ומצבם הנפשי לרוב פחות חמור מאלו אשר זקוקים לאשפוז במחלקה הסגורה. הם מקבלים טיפולים על פי צרכיהם האישיים, הכוללים לרוב טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אישי, טיפולי קבוצתי, ולעיתים גם תרפיות באומנות או אחרות – בהתאם לבית החולים המדובר והנהוג בו
מחלקת מבוגרים סגורה במרכז בריאות פסיכיאטרי
במחלקה הסגורה הזו מאושפזים מטופלים מבוגרים מעל גיל 18, אשר מצבם הנפשי נחשב לחמור ואף יכול להוות סכנה או איום ממשי לעצמם וסביבתם. מטופלים אלו אינם יכולים להסתדר במסגרת הנורמטיבית, ועל מנת להציע להם טיפול עליהם להיות בהשגחה קפדנית 24/7.
המטופלים במחלקה הסגורה אינם רשאים לעזוב את המחלקה או בית החולים באופן סטנדרטי. מותר לבקר אותם, בהתאם להנחיות בית החולים עצמו, והמשפחות לרוב מקבלות מידע תדירות מאת בית החולים בנוגע למצב המטופל. במהלך האשפוז, מטופלים אלו מקבלים את הטיפולים הנדרשים להם מבחינה פסיכיאטרית, פסיכולוגית, אישית וקבוצתית.
רק לאחר שנקבע כי המטופל יכול להתמודד עם הסביבה והמציאות באופן תקין, ללא סכנת איום על חייו או חיי הקרובים לו והסביבה, ניתן יהיה להעביר את המטופל למחלקה אחרת ולהתמודדות עם החזרה לסביבה הנורמטיבית.
מחלקת כרוניים במרכז בריאות פסיכיאטרי
במחלקה המטופלים הכרוניים מאושפזים אלו אשר סובלים מהפרעות נפשיות חמורות במשך תקופה ארוכה, כאשר חלקם אף סובלים מהפרעות רפואיות גופניות הדורשות גם השגחה סיעודית. במחלקה זו מאושפזים רק מטופלים אשר נשקפת סכנה לחייהם או לסביבתם, ולרוב הם זקוקים לטיפול רפואי נרחב לצד הטיפול הנפשי הפסיכיאטרי.
רוב המטופלים במחלקה זו מאושפזים על פני תקופה ארוכה עם הפרעות קשות, כגון אלצהיימר או הפרעות אחרות. הגדרתו של חולה כזקוק לאשפוז כרוני תלויה בבית החולים עצמו, כך שהגדרה זו עלולה להשתנות בין מרכזים רפואיים שונים. במחלקות אלו ניתן דגש לשיקום, על מנת לאפשר למטופלים לחזור בהדרגה לחיים מחוץ למסגרת האשפוזית.
מחלקות יום במרכז בריאות פסיכיאטרי
במחלקת יום מאושפזים המטופלים למספר שעות בודדות בכל יום, כאשר לאחר זמן זה הם חוזרים אל הסביבה הנורמלית להם – בתיהם, הוסטלים, וכדומה. במסגרת טיפולית זו, המטופל אינו מנותק מהסביבה ומועבר למסגרת הסגורה של בית החולים הפסיכיאטרי, ולמעשה מקבל את הטיפול לו הוא זקוק תוך כדי המשך תפקוד בסביבה הרגילה.
היתרון בכך הוא עצום, מאחר והמטופל ממשיך לתפקד על פי יכולתו, ללא נתק משמעותי מהעולם שמחוץ למחלקה. כאשר מטופל משתחרר ממחלקה סגורה, ההתרגלות למציאות הנורמטיבית וההתמודדות עם שינוי המסגרות יכול להוות טריגר לרגרסיה, חזרתה של המחלה, ולעיתים אפילו ביתר שאת מאשר במהלך האשפוז הקודם במחלקה הסגורה. ההתמודדות עם העולם החיצוני הינה אחת הקשיים המורכבים ביותר למטופלים, ומבחינה זו למחלקת היום ישנו יתרון אדיר בהשתלבות בקהילה.
מטופלים במחלקת היום הינם לרוב במצבים פחות קשים מאשר אלו הזקוקים לאשפוז במחלקה סגורה. הם לא מהווים סכנה לעצמם או לסביבתם, והם רשאים להיכנס ולצאת מהמחלקה באופן חופשי ועל פי צרכיהם הטיפוליים. כמו כן, מטופלים אלו לעיתים מחזיקים עבודה, לימודים במוסדות שונים כמו באקדמיה, וכדומה. דברים אלו אינם אפשריים למטופלים במחלקה הסגורה.
