כל אדם המאושפז בבית חולים עקב מצב רפואי על רקע גופני זכאי לקבל מידע מלא אודות מצבו ואודות הטיפולים היכולים לשפר את מצבו (לרבות תופעות לוואי אפשרויות). אך מהו המצב לגבי מאושפז פסיכיאטרי?
האם על הצוות הרפואי לספק לו מידע מלא לגבי מצבו? האם בכלל יכול המאושפז הפסיכיאטרי לקחת חלק בטיפול המוענק לו ולהביע דעה אודות המסלול הטיפולי הרצוי?
קבלת מידע ושלילת מידע
ככלל, משרד הבריאות המסתמך על החוק בישראל, רואה את המאושפז הפסיכיאטרי עצמו כמי שראוי לספק לו מידע על מצבו, בדומה לחולה מן המניין, שאיננו סובל מהפרעה פסיכיאטרית. יש לכך עיגון בחוק הטיפול בחולי נפש, אולם קיים לכך סייג.
במידה וקבלת פריט מידע כלשהו עשוי לגרום למאושפז יותר נזק מאשר תועלת, הרי שניתן יהיה למנוע את המידע ממנו. אך אין די שהרופא המטפל יחליט שיש למנוע קבלת מידע על מצבו של המאושפז הפסיכיאטרי. לצורך כך יש לכנס את וועדת האתיקה הקיימת בבית החולים ועליה לאשר את ההחלטה הזאת. יש לציין שחולה שלא מקבל מידע על מצבו הפסיכיאטרי יוכל להציג את טיעוניו בפני הוועדה.
חשיבות קבלת מידע לחולה
מדוע חשוב לספק מידע לחולה, המאושפז על רקע פסיכיאטרי? זאת מכיוון שקיימת הנחה שמטופל שמכיר ויודע את הרציונל הטיפולי ומבין מהי התוכנית שבה הוא צפוי להיות מטופל יהיה בעל מוטיבציה משופרת להתקדם ולהשתפר.
על פי נהלי משרד הבריאות, ראוי ככל האפשר לשתף את החולה שכן שיתוף פעולה מצידו הינו בעל תועלת רפואית, בריאותית ונפשית. על פי החוק, במידה ואין בכך סכנה למאושפז או לאדם אחר, על כל גורם בצוות הטיפולי לחתור ליידע ולשתף את המאושפז הפסיכיאטרי בכל עניין בעל חשיבות. על הצוות לספק מידע למאושפז וכן לענות על שאלותיו השונות באופן ישיר ומפורט. על מערכת הרפואה בכלל ועל כל העוסקים בטיפול פסיכיאטרי בפרט לזכור שמטרת הטפול היא בראש ובראשונה לקדם ולסייע לחולה.
מידע ופניה לגורם פרטי
גם מאושפז פסיכיאטרי זכאי לאמור בחוק זכויות החולה ולכן, לא רק שהוא זכאי לקבל מידע על מצבו, הרי שהוא גם רשאי בתנאים מסוימים לפנות לקבלת ייעוץ מגורם אחר. הוא יוכל להעניק הסכמה בכתב לספק מידע על מצבו גם לצד שלישי, לרבות בני משפחה, רופא פרטי, פסיכיאטר פרטי.
ראוי לזכור שכאשר מדובר באשפוז פסיכיאטרי לא תמיד מדובר באשפוז מרצון שכן לעיתים, בהחלטת הפסיכיאטר המחוזי, נדרש אשפוז כפוי. עשויים להיות הבדלים במתן מידע לחולה עצמו או לגורם אחר כגון בני משפחה במצבים שבהם מדובר באשפוז כפוי ולא רצוני.
במידה ומדובר באשפוז מתוך רצון, יקבל החולה מידע וטיפולים בכפוף להסכמתו. במידה והמטופל מסרב לשתף פעולה באופן ממושך, יוכל הצוות המטפל להורות על שחרור מבית החולים או, במידה והמצב מצדיק זאת, לפנות לפסיכיאטר מחוזי לצורך קבלת היתר לאשפוז כפוי.
מסירת מידע למשפחה ולמשרד הבריאות
כמקובל בענייני בריאות, לא יימסר מידע רפואי אודות מצבו של מאושפז פסיכיאטרי לגורם שלא הוסמך לכך ובפרט – אם לא קיימת הסכמה בכתב מצדו של החולה. מכיוון שיש מצבים שבהם החולה איננו כשיר לחתום על היתר שכזה, ישנם מקרים בהם לא יימסר מידע מפורט על מצבו אף לבני המשפחה הקרובה.
למרות האמור לעיל, זכאים בני המשפחה לדעת לכל הפחות על עובדת קיומו של האשפוז הפסיכיאטר של בן המשפחה. במצבים שבהם קיימת הערכה שהמטופל עשוי להוות סכנה לעצמו או לציבור מתוקף היותו בעל רישיון לשאת נשק או רישיון נהיגה תקף, על צוות בית החולים להעביר דיווח מתאים למשרד הבריאות, שירותי בריאות הנפש.
