הפרעות זיכרון והפרעות נפשיות הולכות יד ביד מאז ימיה הראשונים של הפסיכולוגיה. עם זאת, לעיתים מעורבים תהליכים בריאותיים-רפואיים אשר מאיצים או משפיעים יתרה על תפקוד הזיכרון, ללא או עם קשר להפרעה נפשית קיימת. דמנציה, למשל, יכולה להיות בעלת מרכיבים נפשיים ומרכיבים בריאותיים, ולעיתים גם וגם. על כן תהליך האבחון מהותי במיוחד במקרים אלו, ומצריך מקצועיות ורגישות.
מהי דמנציה?
על פי הגדרות משרד הבריאות, דמנציה (הידועה גם בשם שיטיון) הינה מחלה אשר בה התפקוד הקוגניטיבי, למעשה היכולת לחשוב באופן קוהרנטי והגיוני, נפגע. פעמים רבות זאת לצד תפקודים מנטליים או רגשיים-התנהגותיים אשר נפגמים גם הם. ישנו קשר רב בין היכולת להתנהלות קוגניטיבית תקינה לבין התנהלות רגשית/התנהגותית נורמטיבית. הדמנציה פוגעת לרוב גם בזה וגם בזה.
מחלת הדמנציה פוגעת בזיכרונו של האדם מהיבטים רבים – התמצאות במרחב, זיהוי אנשים ומקומות, זיהוי חפצים, אובדן שמות ותווים מזהים, והיא יכולה להיות מלווה בתחושות קשות מבחינת אוריינטציה, קריאת המצב, הבנה איפה האדם נמצא ומיהם האנשים סביבו, ועד לכדי מצוקה נפשית עצומה ובלבול חריף.
עם התפתחותה של מחלת הדמנציה, אט אט גם יורד תפקודו של האדם. אין הוא מצליח לבצע פעולות ומשימות יומיומיות כגון בישול, התנהלות בדירה, תפעול מכשירים, ואפילו קריאה. תחושותיו הקשים רק הולכים ומתעצמים כולל רגזנות, חשדנות, כעס ואולי אף התקפי אלימות, בלבול רב, ובמקרים מסוימים גם התדרדרות יכולות פיזיות ומוטוריות.
דמנציה יכולה להתפתח כתוצאה ממחלה, כגון אלצהיימר או פגיעות בדם וכלי הדם. ישנן גם מחלות נוספות אשר יכולות להשפיע על התפתחותה של דמנציה, ואולי גם פגיעות פיזיות מסוימות במוח ובראש. עם זאת, בהחלט ייתכנו מקרים של דמנציה אשר מקורם הינו מצוקה או טראומה נפשית באופנים שונים, ועדיין לא ברור עד כמה הקשר בין השתיים – הנפשי והגופני – הדוק.
כיצד ניתן לאבחן דמנציה?
הבדיקות הראשוניות אשר יש לבצע קשורות ביכולות התפקוד של המערכות השונות בגוף – קוגניטיבית ופיזית. בעזרת סדרת מבחנים ואבחונים רפואיים מסודרים ניתן לזהות את השפעותיה של המחלה על הגוף. האבחון לרוב כולל שלושה שלבים – ריאיון או שיחה עם המטופל, מבחנים רפואיים מקיפים לבדיקת תפקודו, מבחנים מתוקפים. לשני אלו ישנה חשיבות גדולה ביכולת לזהות את השפעות המחלה על המטופל.
בשלב הריאיון, למעשה הרופא בודק ירידה בתפקוד לאורך זמן. האם מדובר בירידה בזיכרון, או אולי ירידה ביכולת הקוגניטיבית של זיהוי חפצים ואנשים, וכו'. לעיתים השפעת הדמנציה הינו נקודתי, והתפתחותה איטית מאוד עד כמעט לא מורגשת. לעיתים אחרות, מדובר בתהליך יחסית מהיר, ואפשר לראות כיצד השפעתה עלולה להתדרדר עד לכדי התפתחות אלצהיימר.
במהלך הבדיקות הרפואיות, אשר לעיתים נעשות (באופן מלא או חלקי) במקביל או בזמן הריאיון, ניתן לבדוק את השפעות התרופות השונות שנוטל המטופל על תגובותיו, התפתחות המחלה, האם ישנו שיפור או ירידה, האם חלה פגיעה בתפקוד, וכדומה.
המבחנים הקוגניטיביים כוללים אופנים שונים של בדיקת מצבו הקוגניטיבי של המטופל. לרוב, כולל המבחן המפורסם MMSE אשר נחשב ליעיל מאוד באבחון זה. אבחון זה, לצד מבחנים קוגניטיביים נוספים, יכול לתת תמונת מצב ברורה יותר באשר להתפתחות המחלה אצל המטופל, יכולתו לתפקד באופן עצמאי, וכדומה.
ראוי לציין כי ניתן לאבחן גם נטייה למחלת הדמנציה, ועל כן אפשר לבדוק בגילאים צעירים את הסיכויים להתפתחותה. אך ייתכן ועדיף לא לבצע בחינה זו, זאת מאחר ואין הרבה מה לעשות עם תוצאות הבדיקה, עדיין אין טיפול תרופתי או אחר לדמנציה, ואולי יכולה להיות לכך השפעה נפשית שלילית על האדם.
