אבחון וליווי פסיכיאטרי

אבחון פסיכיאטרי הוא תהליך של איסוף מידע על אדם, במטרה להגיע לאבחנה אודות מצבו. האבחון הוא לרוב השלב הראשון בתהליך הטיפול באותו אדם, אולם לעיתים, הוא נעשה במסגרת פורנזית, למשל לצורך קביעת כשרותו של אדם שהואשם בביצוע עבירה לעמוד לדין.

שלבי האבחון

1. היסטוריה: איסוף מידע סוציאלי, דמוגרפי וביוגרפי של המאובחן. מידע זה כולל את שמו של המטופל, גילו, מצבו המשפחתי, מצבו התעסוקתי ושפת האם שלו. כמו כן, יישאל המטופל מהו הקושי הנוכחי שהביאו לאבחון, מתי החל, מה טיבו וכיצד התפתח. בנוסף, יבקש הפסיכיאטר המאבחן פרטים אודות ההיסטוריה האישית של המטופל, לרבות סיבוכים בלידה, התפתחות בילדות, היחסים עם ההורים, חינוך, תעסוקה, רקע פלילי, שימוש בסמים ואלכוהול וטיפולים שניסה בעבר. פעמים רבות יכלול האבחון גם איסוף מידע מגורמים נוספים, כגון בני משפחה וחברים.
2. בדיקת המצב הנפשי: מדובר בדרך מובנית לתיאור מצבו הנפשי של המטופל, בהתייחס להופעתו, גישתו, התנהגותו, אופן הדיבור שלו, מצב רוחו, הליך מחשבתו, תוכן מחשבותיו, תפיסותיו ומצבו הקוגניטיבי (התמצאות, זיכרון ויכולת ריכוז). הנתונים הללו נאספים באמצעים ישירים ובלתי ישירים: תצפית, מענה לשאלות ומבחנים פסיכולוגיים.
3. בדיקה גופנית: זהו חלק חשוב באבחון הפסיכיאטרי, משום שנמצא שתחלואים גופניים שונים נפוצים יותר בקרב אנשים בעלי הפרעות נפשיות. כמו כן, בעיות רפואיות ונוירולוגיות עשויים לגרום לתסמינים פסיכיאטריים. על כן, ייבדקו ה-BMI, בלוטות הלימפה, דופק, לחץ דם, חום הגוף וקצב הנשימה. כמו כן, ייערכו בדיקות דם ושתן, על מנת לגלות חסרים תזונתיים ומצבים רפואיים כגון יתר או תת פעילות של בלוטת התריס, רמת האלקטרוליטים, הסידן, אנזימי הכבד, רמת הויטמין B12 וכן בדיקות לאיתור מחלות שונות כגון עגבת או נשאות HIV. לעיתים, עשויות להיערך גם בדיקות הדמייה כגון CT או MRI.

אבחון לצורך אשפוז

תחום האבחון הפסיכיאטרי לצורך אשפוז מוסדר בישראל בחוק טיפול בחולי נפש. טרם קבלת אדם לאשפוז פסיכיאטרי, בין אם ברצון ובין אם בכפייה, יש קודם לכן לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית, כפי שמתואר לעיל.

כאשר החולה אינו מעוניין באשפוז, יש להחליט, בהתאם למצבו, האם יש לערוך לו אחת משתי סוגי בדיקות:

בדיקה כפויה דחופה

הפסיכיאטר המחוזי יורה על בדיקה שכזו, אם התקיימו כל התנאים הבאים:

1. המטופל חולה וכתוצאה ממחלתו, נפגם במידה ניכרת כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;
2. המטופל עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי;
3. המטופל סירב להיבדק על ידי פסכיאטר.

כאשר המטופל הוא קטין, רשאי הפסיכיאטר המחוזי להורות על הבאתו לבדיקה פסיכיאטרית דחופה, לבקשת עובד סוציאלי, אם קיימות ראיות לכאורה לכך שהקטין חולה במחלת נפש שעלולה לגרום לו או לזולת סיכון פיזי. הבדיקה של הקטין תתבצע על ידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער.

בדיקה כפויה לא דחופה

הפסיכיאטר המחוזי יורה על בדיקה שכזו, אם התקיימו כל התנאים הבאים:

1. המטופל חולה וכתוצאה ממחלתו, נפגם במידה ניכרת כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;
2. התקיים במטופל אחד מהתנאים הבאים:
   1. הוא עלול לסכן את עצמו או את הזולת סיכון פיזי שאינו מיידי;
   2. יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה;
   3. הוא גורם סבל נפשי חמור לזולת, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו;
   4. הוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש.
3. המטופל סירב להיבדק בידי פסיכיאטר.

אבחון רב תחומי

אבחון פסיכיאטרי במסגרת אשפוז הינו לרוב הליך רב מערכתי, שלוקחים בו חלק, בנוסף לפסיכיאטר, גם גורמים מקצועיים שונים כגון אחיות פסיכיאטריות, מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. מטרתו המיידית של האבחון היא לקבוע מה רמת ההשגחה והפיקוח הנדרשים ולהכין תוכנית להתמודדות עם התנהגותו של המטופל והקשיים שלו.

לעיתים, יכלול האבחון גם ביקור בביתו של המטופל על ידי עובד סוציאלי, לצורך תצפית ישירה בסביבת מגוריו. כמו כן, יבוצעו מבחנים פסיכולוגיים שונים על ידי פסיכולוג, במטרה לסייע למיקוד והגדרת הבעיה ממנה סובל המטופל.