בעוד ברחבי העולם השימוש בפיזיותרפיה רווח מאוד ברפואת הנפש, בישראל כמעט ולא הוכרו טיפולים אלו עד שנת 2014.
השימוש בפיזיותרפיה מקל מאוד על מטופלים במצבים אקוטיים, הסובלים מפגיעות אורתופדיות או נוירולוגיות, בפגיעות מסוג של שברים, חבלות, נפילות או ניתוחים, בהתמודדות עם מחלות או אחלמה, בעיות נשימה, כוויות, ובעיות גופניות שונות כגון פרקינסון, CVA, ועוד.
בנוסף לבעיות אלו, השפעותיהן של התרופות הפסיכיאטריות יכולות לכלול תופעות לוואי לא נעימות אשר טיפולים פיזיותרפיסטים יכולים להקל בהם רבות: שליטה על הסוגרים, מטבוליזם, השפעות על מערכת העצבים, השפעות מוטוריות, ופגיעה בשרירים או בתנועה בשל חוסר בפעילות גופנית (אשר לעיתים נובעת מחוסר מוטיבציה).
טיפול פיזיותרפי במסגרת אשפוז פסיכיאטרי
מחקרים מראים כי שימוש בפיזיותרפיה מקצר את משך האשפוז, ומשפר משמעותית את חיי המטופלים. זאת עוד מעבר לתמיכה משמעותית בטיפולי נשימתי, סיבוכי נשימה, בעיות מוטוריות, בעיות תנועה והתניידות, וכדומה.
מאחר ובמסגרת האשפוז הפסיכיאטרית ישנם מקרים רבים של בעיות גופניות המשולבות בגורמים נפשיים – בין אם במצבי סכיזופרניה, השפעות התרופות, מוטיבציה לפעילות גופנית וכדומה – טיפולים כגון פיזיותרפיה יכולים לשפר משמעותית את חיי המאושפזים ובריאותם. כמו כן, נמצא כי אנשים פעילים מתמודדים טוב יותר עם הפרעות חרדה ודיכאון, והטיפול הפיזיותרפי משפר משמעותית את מצב רוחם, תחושתם הכללית, וההתמודדות עם בעיות רפואיות אישיות.
אי לכך, נכתב בשנת 2014 הנוהל לשירותי פיזיותרפיה במערך בריאות הנפש, על מנת לשבץ טיפולים פיזיותרפיים ומטפלים בתחום זה בתוך מערכת בריאות הנפש והמוסדות האשפוזיים השונים בה. זאת לאחר שנבחנו באופן מדוקדק מקרים מרחבי העולם בהם הפיזיותרפיה הוטמעה בהצלחה במערכות בריאות הנפש, ויתרונות שיטה זו נמצאו כיעילים ומועילים למטופלים.
הקשר בין הגוף והנפש
בעוד טיפולים אלטרנטיביים אחרים יכולים להיות יעילים לא פחות מפיזיותרפיה, השימוש בפרקטיקה זו בעולם הרפואה הינו רווח ביותר ומוכיח עצמו כיעיל במקרים רפואיים נרחבים. הפיזיותרפיה מוכרת למוסדות הרפואה גם בישראל מזה שנים רבות, והיא מוכיחה עצמה כיעילה ביותר בשיקום, טיפול בבעיות ספציפיות, וגם עם תרומה משמעותית להרגשתו של המטופל.
בשל כך, ההטמעה של הפיזיותרפיה במערכת בריאות הנפש הייתה עניין של החלטה בלבד (וכמובן תקציב), ונראה כי השפעותיה מועילות ביותר גם במוסדות ומקרים אלו. הפיזיותרפיה מועילה ביותר בהתמודדות עם מגבלות פיזיולוגיות, מחלות הקשורות בגוף, ועל כן לא רק משפרת את יכולתו של המטופל מבחינה גופנית – אלא גם משפיעה על מצב רוחו, מרוממת, מחדירה מוטיבציה, ומועילה באופן זה גם לטיפול הנפשי.
בעוד מחלות נפשיות מורכבות קשורות פעמים רבות בחוסר מוטיבציה, היתקעות, ניוון נפשי (המוביל גם לניוון גופני), ופגיעה משמעותית ביכולתו של המטופל לפעול במרחב, הפיזיותרפיה מחדירה בו אנרגיה לפעילות, מרעננת, מתפעלת את האיברים ומערכות הגוף השונות, ומחזירה סוג של פעילות מוסדרת ובריאה לחייו. באופן זה, הפיזיותרפיה יכולה לפעמים להציל חיים ממש, ולשפר באופן ניכר לא רק את ההתקדמות הפיזיולוגית הרפואית, אלא גם את זו הנפשית במהלך הטיפול במסגרת המוסד.
לקראת שחרור מבית החולים
פיזיותרפיסט מומחה יכול גם לזהות ולהקל על בעיות הקשורות בחזרה לקהילה, בעיקר אלו הנובעות מבעיות פיזיולוגיות או נפשיות אשר הפיזיותרפיה הקלה עליהן. כאשר מטופל משתחרר מהמוסד הפסיכיאטרי, לפתע עליו להתמודד עם מתחים רבים אשר צפים ועולים לקראת השחרור – השתלבות בקהילה, התמודדות ב"אופן עצמאי", חזרה אל מסגרת עבודה או לימודים, וכדומה. גם בנושאים רפואיים יותר (כגון בעיות תנועה, מוטוריקה, וכדומה) הפיזיותרפיה יכולה להקל מאוד, ובכך למעשה ישנה חשיבות על שמירת הרצף הטיפולי.
במהלך האשפוז, לקראת השחרור, יכול להמליץ הפיזיותרפיסט בבית החולים על המשך טיפול, הכנה לשחרור, ואופי טיפול המשכי לאחר השחרור כדי להקל על המאושפז במעבר משמעותי זה.
