לפעמים אשפוז הוא הפתרון הקריטי והיחידי לאדם סובל. באשפוז מוסדי, אפשר להציע מענה מקיף וטיפול מסור בתוך מסגרת ברורה ומאורגנת.
באופן זה, ניתן להקל משמעותית על מטופלים אשר אינם מסתדרים, מגלים קשיים אמתיים ואי-יכולת, וזקוקים ליתרונות הטיפוליים הייחודיים למסגרת זו. לכן חשוב לדעת מהם הזכויות שלכם בנוגע לאשפוז, כיצד התהליך נראה ומהם למעשה הקריטריונים לקבלה לאשפוז.
האם כל אחד יכול לבקש אשפוז?
כן, כל אחד רשאי לפנות למרכז לרפואת הנפש ולבקש להתאשפז. אין זה אומר שכל אחד יתקבל לאשפוז.
האם צריך טופס 17 או אחר מצד קופת החולים כדי להתאשפז?
במצבים מסוימים כן, במיוחד אם הפנייה לאשפוז נובעת מהמלצה של קופת החולים, אך לא בהכרח. כל אדם רשאי לפנות למרכז רפואי בבקשה לאשפוז, בין אם יש בידו טופס הפנייה (17) או לא.
מהו תהליך הבדיקה לגבי החלטה האם לאשפז אדם זה או אחר?
התהליך יכול להשתנות בין מרכזים רפואיים שונים, אך באופן כללי השלב הראשון יכלול סוג של ראיון אשר נקרא "אינטייק". בשלב זה לרוב עובר האדם שתי הערכות – האחת פסיכולוגית אישיותית, והשנייה דיאטטית הכוללת מדדים כלליים (משקל, גובה, וכדומה).
לפעמים ישנו שימוש בשאלונים שונים על מנת להעריך את מצבו הנפשי או הקוגנטיבי של הפונה. ולעיתים ישנם ראיונות או אבחונים נוספים הנערכים על ידי צוות המרכז, כגון – הערכה תפקודית, הערכה פסיכו-סוציאלית, וכדומה.
ראוי לציין, מטרתו של המרכז אינה לאשפז, אלא אם מדובר באמת במקרה דחוף. לרוב, יעדיף המרכז להציע פתרונות אחרים או חלקיים (כגון אשפוז יום), ולעיתים המרכז גם יכול לסרב.
האם ישנם דברים חשובים להכיר בנוגע להחלטה האם לאשפז?
כדאי להכיר בכך שמרכז רפואי יכול לסרב לבקשה לאשפוז במקרים בהם המטופל הינו אלים (בין אם מדובר באופן פיזי או מילולי), זאת כלפי מטופלים אחרים או המרכז, הציוד בו והצוות עצמו. גם אם לא מדובר באלימות גרידא, אלא במצבים של מטופלים המזיקים או מפריעים להתנהלות התקינה של הצוות או המטופלים במרכז.
כמו כן, לא כל המרכזים הרפואיים מיועדים לטיפולי גמילה מאלכוהול או סמים. ישנם מוסדות ייעודיים לתהליכי גמילה, אשר מומלץ לפנות אליהם בהתאם לצורך הספציפי שלכם.
באלו מצבים תהיה נטייה להמליץ על אשפוז?
זה לא חד משמעי, ובהחלט חומרת המצב והדחיפות לאשפוז עומדים בפני כל דבר אחר. עם זאת, כאשר מדובר בהפרעות נפשיות-אישיותיות חריפות, המתמשכות על פני פרק זמן ארוך, ומערבות סכנה משמעותית למטופל או סביבתו ללא התערבות של צוות מקצועי ואשפוז – יהיה בזאת גורם מכריע.
למרות זאת, ישנם מצבים בהם תהיה נטייה גבוהה יותר לאשפוז – כאשר ישנה סכנת חיים על רקע הפרעה כגון הפרעות אכילה, דיכאון חריף וקיצוני, וכדומה. או במצבים קטטוניים, חוסר במערכת סביבתית תומכת (משפחה, חברים, וכדומה).
אין זה אומר כי במצבים אלו בהכרח יהיה אשפוז או המלצה לאשפוז, וראוי לציין כי ישנם שיקולים נוספים הקשורים במרכז אליו פניתם והתמחותו, הצוות המטפל והבוחן, ואף שיקולים בירוקרטיים שונים.
מה קורה במצבים של אילוץ לאשפוז, או אשפוז בכפייה?
לא כל מרכז רפואי מקבל מאושפזים אשר אינם מעוניינים בכך. ישנם מרכזים רפואיים אשר דורשים שיתוף פעולה מלא מצד המטופל, ורצונו של המטופל להתאשפז יהיה בגדר תנאי הכרחי לקבלה. אם זאת, ישנם מוסדות אשר בהם מתאפשר לאשפז בכפייה, אך לשם כך לעיתים דרוש צו בית משפט, מעורבות הורים או לעיתים מינוי אפוטרופוס הקובע בשם המטופל בנושא זה.
כך או כך, מצב של אילוץ לאשפוז אינו מצב אופטימלי. עדיף תמיד כי המטופל יבחר, אם בכך רצונו, להתאשפז ויהיה נאות לשתף פעולה עם התהליך הטיפולי. תפקידו של המרכז הרפואי אינו להיאבק במטופל, כי אם לעזור לו להגיע לכדי מצב פעיל ותפקודי, ולעזור לו לשפר את איכות חייו בעיקר מחוץ למוסד עצמו.
