אחת מן ההפרעות הפסיכיאטריות המורכבות ביותר לטיפול הינן הפרעות אכילה. במצבים כגון אנורקסיה, אשר לרוב נחשבים לקשים ביותר לטיפול, שיעורי ההחלמה נמוכים במיוחד ונאמדים בעד – 50% בלבד.
במצבים החמורים יותר של הפרעות אכילה (עד כ-10% מהמקרים), נשקפת סכנת חיים ממשית למטופל. במצבים אלו ניתן לדבר על אשפוז פסיכיאטרי כפתרון, ובמצבים של קטינים ייתכן שאפילו אשפוז בכפייה. אך המצב אינו כה פשוט.
הסכנה והבעיות הקשורות במצבים כגון אנורקסיה
הפרעות אכילה הינן תופעות חמורות אשר קושרות בעיה פיזית עם בעיה נפשית. לרוב, המרכיב הנפשי מוביל לבעיה פיזית כגון תת-משקל, עודף משקל, חולי, וכדומה. כאשר מתפתחת תצורה זו באופן הדוק, קשה מאוד להתיר את הקשר המאפשר להחלים ולתפוס את הגוף בצורה שונה. על כן, סיכויי ההחלמה נמוכים ביותר במקרים של הפרעות אכילה, ובמיוחד במקרים של אנורקסיה.
ככל שהגוף מתדרדר, כך המצב מחמיר עד לכדי סכנת חיים. תת-משקל זו רק ההתחלה, מאחר וכאשר הגוף אינו מקבל את התזונה לה הוא זקוק באופן מסודר, מתחילות להיות השפעות נוספות ולא נעימות על הגוף:
- בעיות קוגניציה ותפיסה
- אי יכולת להתרכז ולהתמקד
- מחלות שונות אשר תוקפות את הגוף החלש
- בעיות מוטוריות, תנועה, והתנהלות כללית
- בעיות הקשורות במערכת העיכול והאכילה
- וכדומה
כל אלו תופסות ממד ממשי, פיזי ובלתי-נשלט מבחינת המטופל. זאת למרות שבמקרים כגון אנורקסיה זהו דווקא הניסיון להגיע לכדי שליטה על הגוף אשר מוביל למצב זה – למשל להיות רזה ויפה באופן האידיאלי, יעד אשר אף פעם אינו מושג.
במקרים אלו של אנורקסיה, וגם הפרעות אכילה אחרות, לא ניתן לייצר מצב טיפולי סטנדרטי. זאת מאחר והמטופל אינו מסוגל להביא עצמו לכדי חשיבה קוהרנטית, תפקוד קוגנטיבי סביר, ולעיתים אפילו אינו מסוג לנהל שיחה הגיונית ויציבה.
השפעות המצב הגופני על המוח הינן חמורות, ויכולות התפקוד נמוכות ביותר. על כן, טרם אפשר להציע טיפול נפשי מיטבי יש לייצב את מצב המטופל מבחינה פיזית. והרי זהו פרדוקס, שכן קשה מאוד לייצב את מצבו הגופני של אדם אשר מסרב לאכול מבחינה נפשית.
אשפוז כפתרון לבעיות אנורקסיה
חשוב להבין כי אין זה האשפוז עצמו אשר מהווה פתרון לאנורקסיה, אלא העבודה האישית והסובייקטיבית של המטופל. המסגרת האשפוזית מטרתה לייצב את מצבו של המטופל, ולהביא אותו לכדי היכולת להיכנס למסגרת טיפולית יציבה. על כן, פעמים רבות, לא מאשפזים במחלקה סגורה מקרים של אנורקסיה, אלא אם מדובר בקטין ובמצב המהווה לו סיכון משמעותי ביותר על חייו.
במקרים של אדם בוגר, רוב הסיכויים כי לא יהיה אשפוז במחלקה סגורה, אלא טיפול במסגרת אשפוז יום. ולמעשה, ברוב המקרים עדיפה המסגרת של אשפוז יום מאשר אשפוז מלא, וזאת משלל סיבות, למשל –
- אשפוז יום אינו מנתק את האדם מהסביבה, דבר אשר כאשר הוא מתרחש מקשה מאוד את החזרה לסביבה בסוף הטיפול
- מאחר והמטרה העיקרית בתחילת הטיפול היא ייצוב המצב הגופני, אין צורך באשפוז מלא במחלקה סגורה ולהוביל לניתוק האדם ממשפחתו, חבריו, או סביבה אשר יכולה להציע תמיכה חשובה למטופל
- באשפוז מלא לא מתאפשר לאדם ללמוד או לעבוד למחייתו, דבר אשר החזרה אליו יכולה להיות קשה, בעייתית מאוד עבור המטופל ומציבה אתגרים לא פשוטים.
מבחינות אלו, ועוד רבות אחרות, כאשר מתאפשר עדיף דווקא להציע אשפוז יום. במסגרת זו, המטופל מקבל מענה יעיל, רציני ורפואי בנוגע לצרכיו.
מצבים של אשפוז חולים עם הפרעות אכילה
כאמור, לא כל מטופל מתאים או זקוק למערכת הרפואית המוצעת באשפוז. במיוחד בנוגע להפרעות אכילה, לעיתים ישנה גם המתנה ארוכה לפני שמגיע תורו של המטופל להתאשפז. על מנת לדבר על התאמה לאשפוז, יש לבחון מספר מדדים, הכוללים בין השאר סממנים גופניים הקשורים בתפקוד וקצב הלב, לחץ הדם, תת-משקל קיצוני, וכדומה.
מעבר למצב הגופני, בוחנים גם את המצב הנפשי והיתכנותם של הפרעות נלוות כגון הפרעות פסיכוטיות, OCD, דיכאון או נטייה אובדנית, וכדומה. כחלק מהאבחון גם בודקים את הקשרים עם הסביבה הקרובה, המשפחה, מצב אקונומי, התנהגות, ותפקוד כללי.
בעקבות האבחון, מייצרים פרופיל רפואי-נפשי של המטופל, אשר מאפשר להגיע לכדי אבחנות ברורות יותר והחלטה באשר להתאמתו לאשפוז, ולאיזה סוג אשפוז. כאמור, בתחילת האשפוז יש להביא את המטופל למצב המאפשר טיפול נפשי, זאת על ידי התמודדות עם המצב הגופני החמור, מתן תמיכה נפשית לאורך תהליך זה, וטיפול תרופתי הולם על מנת להפחית את החרדה, הדיכאון, הסימפטומים השונים והמצבים הנפשיים הנלווים לאנורקסיה. זהו תהליך מורכב, לא פשוט, אך הכרחי.
