אשפוז פסיכיאטרי לילדים ובגירים עם הפרעות על הרצף האוטיסטי

הפרעה על הרצף האוטיסטי (ASD) היא למעשה טווח רחב של הפרעות נוירו-התפתחויות, המצויות על רצף ומאופיינות בליקויים ביכולת האינטראקציה החברתית, בתקשורת המילולית והבלתי מילולית והתנהגות חזרתית בעלת טווח מוגבל.

תסמיני האוטיזם מתגלים לראשונה לרוב, על ידי הוריו של ילד, בשנתיים הראשונות לחייו. התסמינים בדרך כלל מתפתחים בהדרגה אולם ישנם ילדים שהתפתחותם התרחשה באופן תקין ולאחריה הגיעה נסיגה.

ממחקרים אפידמיולוגיים שבוצעו לאחרונה עולה, כי שכיחות ההפרעות על הרצף האוטיסטי עומד על 6:1000 (שישה הלוקים בהפרעה על הרצף האוטיסטי מתוך 1,000 בני אדם). עוד נמצא במחקרים כי כ-75% מהלוקים בהפרעות על הרצף האוטיסטי סובלים מליקויים אינטלקטואלים ומרביתם יחוו קשיי תקשורת חמורים.

הפרעות על הרצף האוטיסטי ואשפוז פסיכיאטרי

משברים התנהגותיים החוזרים על עצמם הם אחד מהאתגרים הגדולים ביותר עבור הלוקים באוטיזם ובני משפחותיהם. משברים שכאלה יכולים לחזור על עצמם כל מספר שעות, כל מספר שבועות, בבית, בבית הספר או במקומות ציבוריים אחרים. פעמים רבות מתחילה התופעה בגיל ההתבגרות, כאשר המתבגר הסובל מאוטיזם מתחיל להתנהג בצורה תוקפנית ונסערת, חווה התפרצויות זעם, מפריע לסביבה ופוגע בעצמו.

בעבר, ילדים ובגירים הלוקים בהפרעה על הרצף האוטיסטי היו מאושפזים בדרך כלל לטווח ארוך במחלקות פסיכיאטריות. אולם, בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים עברה מערכת בריאות הנפש בעולם המערבי תהליך של אל-מיסוד. משמעותו של תהליך זה היא העדפת טיפול בקהילה, ללא הגבלת חירות הנגרמת בשל אשפוז במוסדות פסיכיאטריים, תוך שימוש בתרופות פסיכיאטריות שפותחו גם הן באותה התקופה. כיום, נהוג לאשפז את הלוקים באוטיזם במצבי חירום, למשך פרק זמן קצר ככל האפשר.

מתי יש לאשפז אדם על הרצף האוטיסטי

כאמור, ישנם מצבים שבהם ילד או מבוגר על הרצף האוטיסטי יתנהגו באופן אלים או בעייתי מבחינה חברתית. כאשר מדובר בילד קטן, שהוריו והגורמים המטפלים בו יכולים להתמודד עם התנהגותו, הבעיה עשויה להיות פחותה. אולם, עם התבגרותו של הילד והתחזקותו, התנהגות שכזו עלולה להסלים ולהגיע למצב של משבר של ממש. בין התסמינים של התנהגות כזאת ניתן למצוא:

• תוקפנות פיזית המסכנת אחרים.
• פגיעה עצמית בתדירות גבוהה.
• שינוי משמעותי בתפקוד (אבדן תחומי עניין, נסיגה ממשפחה וחברים).
• הפרעות שינה חמורות ועקביות.
• סילוק או השעיה מבית הספר או חוסר יכולת לעזוב את הבית.
• התנהגות חסרת שיפוט (כגון שפת גוף מביכה, בלתי הולמת או מאיימת).

שלבי הטיפול

• כאשר אירועים כאלה מתרחשים, יש להתחיל בהתערבות טיפולית בהקדם האפשרי ולנסות לאתר מה עומד בבסיסה של ההתנהגות, לחקור את התחום החושי והתקשורתי וליישם תוכנית התנהגותית הכוללת תמריצים ותגמולים חיוביים להתנהגות טובה.
• בשלב הבא, יש לשקול בשיתוף עם הרופא המטפל מתן תרופות פסיכיאטריות שונות במטרה לשפר את ההתנהגות הבעייתית.
• רק כאשר שני השלבים הללו לא מסייעים לפתרון הבעיה, זהו הזמן לשקול התערבות אינטנסיבית יותר באמצעות תוכנית טיפול במסגרת אשפוז. הבקשה לאשפוז יכולה להיעשות על ידי המשפחה (כאשר המטופל הוא קטין ומתגורר עם משפחתו) וכן על ידי גורמי הטיפול והרווחה.

טיפול הניתן במסגרת האשפוז

ילדים, בני נוער ובגירים על הספקטרום האוטיסטי מאושפזים במחלקות ייחודיות במרכזים לבריאות הנפש של משרד הבריאות. הסיבה לכך היא כי המטופלים הללו סובלים, כאמור, מליקויים ביכולתם לתקשר עם הסביבה ומרגישות יתר לגירויים, המצריכים מצוות המטפלים בהם להיות בעלי מיומנויות ייחודיות. גם המחלקות עצמן מותאמות למטופלים הללו, באמצעות אמצעי הגנה שונים, שימנעו מהמטופלים לפגוע בעצמם ובמטופלים אחרים. כיום, ישנן שלוש מחלקות כאלו בארץ:

• מחלקה לגיל הרך נמצאת במרכז לבריאות הנפש נס ציונה איתנים.
• מחלקה לנוער נמצאת במרכז לבריאות הנפש אברבנאל.
• מחלקה לבגירים נמצאת במרכז לבריאות הנפש כפר שאול איתנים.